4 בבוקר,
לא נרדם,
חזרתי מעוד אירוע
לא מעוניין.

סוגר את העיניים,
ומקווה שהכל ישתנה
ואז פותח,
אוף אני לא רואה רוצח.

הכל נראה אותו דבר
כמו אתמול ושלשום
אם האויר יפסיק לזרום,
לאפאחד זה לא יזיז,
אני פה לא בגלל שהם רוצים
אלא בגלל שהם צריכים.

אני סתם עכשיו מדמיין
מה יקרה כשאני אעלם
האם למישהו יהיה איכפת?
אני מקווה שלפחות לך

האדמה נראית קרובה,
מאשר אי פעם הייתה,
ואני כמו נהר זורם,
והם כמו אנשים,
בונים סכרים.

ואני שוב,
מוצא את עצמי במצב עצוב,
לוקח את זה אישי,
יותר מדיי אישי

אני סתם עוד שם
שיהיה חקוק על אבן,
אשכב לי שם על הבטן
לא זז, עם עיניים עצומות,
עיניי דומעת,
קצת בגלל העצב
שלאפאחד לא איכפת.
קצת בגלל שאני שמח
סוףסוף שלוות עולמים אליי תנחת.

אם האויר אצלי יפסיק לזרום,
ושמי יהיה חקוק על אבן
לאפאחד זה לא יזיז,
אני פה לא בגלל שהם רוצים
אלא בגלל שהם צריכים.
אני פה לא בגלל שהם רוצים
אלא בגלל שהם צריכים.
רק בגלל שהם צריכים