כותב שירים אחרי שינה
בודק שכלום לא השתנה
הכתב איטי, התסרוקת מעוכה
על הפרצוף זכרונות מהכרית,
ואולי גם מהשמיכה
מפהק בלי הבחנה
כי מרגיש עוד מנומנם
הידיים די כבדות
ורגל שמאל גם
הראייה קצת מטושטשת,
והתנועה היא די עיקשת
כל אצבע מתנגדת, מבקשת להישאר בריפיון
וגם הראש דוחף, דוחק, לא נותן כניסה להיגיון
תחושת רעב גם מצלצלת
מתוך הבטן הריקה
שמזכירה שהיא כבר לא אוכלת
כמה זמן? אולי שנה
כמה זמן ישנתי? מרגיש שלא מספיק,
מרגיש כמו שנה.
ובכל זאת מה השתנה?
לילה הפך ליום, כאילו בשנייה
בין שינה לערנות, בטוח שאני עוד במקום אחר.
בין חלום למציאות,
מוזר להתעורר.
|
