תפתחי את קופסת הגפרורים.
אני הגפרור השרוף מצד ימין.
אני לא שרוף עד הסוף כמובן;
כי את החלטת שאת לא יכולה לאהוב אותי.

(חוקים של ילדים קטנים כבר לא עובדים לטובתי כמו פעם)

את יכולה להמשיך להעמיד פנים כמה שאת רוצה
אני כבר גיליתי איפה התמימות שלך;
היא מתחבאת בתוך סחורות ישנות של מוצרי חלב.
בארגזים ירוקים של "גמדים" ו"דניאלה" מסתתר הקצף שמעל שפתייך.
קצף שפעם היה תמצית חיי.

את הפעם האחרונה שראיתי אותך אני לא זוכר.
אני רק זוכר שאת ירקת עליי פסוקים ושרת שירים של פרל ג'אם.
אני רק זוכר שהפנים שלך נראו כאילו ציירו אותם בצבעי פנדה.
אבל אני לא זוכר מתי זה היה.

היו זמנים שאת נתת לי לעשות בך כרצוני.
ואני מיינתי את הרגשות שלך כמו שסבתא אסתר לימדה אותי למיין
אורז.
(שיכרון כוח)

פתאום
אני זוכר את הלילה האחרון שבו היינו ביחד.
אני ניסיתי לאהוב אותך ואת אמרת לי:
"לא בכוח, לא בכוח..."
אז הפסקתי לנסות.