|
כי כמה שתגיד לי לסבול
אסבול
אני עפר לרגליך
וכלואה בין שתי ידיך.
ללכת בשבילים
שסימנת לי
בלילות ללא שינה
וכאב.
אתה מאיר פה את הדרך
בדרך האינסופית הזו
הסוף כבר היה
אתה מביט בי וגוער
מביט בי וגוער
בשנים של חרדה. |
|
|
החיים הם כמו
עט,
לא, בעצם לא
ממש...
ממציא מכונת
הדפוס ברגע של
השראה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.