זה היה ערב ראש השנה ישו ואני הסתובבנו לנו ברחבי הארץ בחיפוש
אחר הפלאפל של מנשה. בדרכנו אחר הפלאפל הקסום ישו ידידנו נפל
לתוך בור של חרא והיה בסכנה של טביעה מידית.
לאחר התרוצצות רבה וקריאה לעזרה הופיע לנגד עיניי חמור מופלא
אשר משה את ישו מן החרא ובכך הצילו מיד המוות, אך הצרה לא חלפה
לה. הסירחון שנדף מהם היה בלתי נסבל, שכן ישו וחמורינו
הנאמן, אלברטו, היו מכוסים בחרא. בזמן שאנחנו אובדי עצות בקשר
לפלאפל והסירחון הנודף, מצאנו עצמנו סבוכים בתוך טחנת קמח
בעודנו יוצאים מן טחנת הקמח הוסב לתשומת ליבי שהקמח שזחלנו
דרכו נדבק לפרווה של החמור ולבגדיו של ישו (כנראה בשל העובדה
שהם היו מכוסים בחרא). במהלך המסע אחר הפלאפל הנכסף בעיה אחת
בדרכנו הגיעה לידי פתרון, הסירחון הנודף נוטרל על ידי הקמח, אך
בעיה נוספת התעוררה. ישו וחמורינו, אלברטו, היו לבנים מכף רגל
ועד ראש. ברדת החשכה ישו, שאזלו כוחותיו הורכב על חמורינו
אלברטו כאשר אני מוביל את הדרך, עכשיו אנו עומדים מול פרשת
דרכים אובדי עצות אם זמן שאוזל ובעיות שמתחילות להתעורר,
המחסור במים העייפות הגוברת והחשכה השוררת הביאו אותנו לייאוש,
ואף הגענו למחשבה שאולי ולא נזכה לראות את הפלאפל הנודע. השעון
מראה 11:30 וב-12:00 הפלאפל ייעלם וישוב רק בעוד 50 שנה. הפחד
גובר, יללות הזאבים נשמעות בשריקת הרוח, ועיני הינשופיים
בוהקות,מתכון מושלם לאיבוד אשתונות. רוחנו כמעט ונשברה לפתע
אני שומע קולות של גלגלי מרכבות מתנגשים בקרקע, האם עייני
משטות בי? לא זו שיירה של חסידים רוכבת לכיוון שלנו. אור
הלפידים הכה בנו כאשר הם התקרבו אף יותר. פתאום נשמעו צעקות
"זה המשיח... הוא הגיע... הוא על חמור לבן..." אני ברוב תומי
העמדתי אותם על טעותם וצעקתי להם: זה לא המשיח זה ישו הוא לבן
בגלל שהקמח נדבק לו לחרא שהיה עליו. לא חלפה לה דקה ופתאום כל
השיירה רדפה אחריי בזורקם עליי אבנים ומקלות. לאחר ריצה ממושכת
ומתישה זרקתי מבט חטוף אחורה והבחנתי שהם איבדו את עיקבותיי.
המשכתי לחפש את ישו ואלברטו
אך לשווא הבטתי לשעון. השעה הייתה 12:02 ולא הצלחתי להוציא את
המחשבה, האם ישו ואלברטו מצאו את הפלאפל של מנשה?

בכל מקרה למדתי לקח חשוב מכל המסע הזה והוא: פעם אחרונה שאני
יוצא עם ישו למסע ובטח שזו הפעם האחרונה שאני אומר לשיירה של
חסידים שהמשיח זה ישו כי ת'אמת את מי זה מעניין אם ישו זה
המשיח או לא, תראו מה קרה לי עד היום מאשימים אותי שבגללי
המשיח ברח. אז קיראו והשכילו וניפגש עד הפעם הבאה...