האורות עוד פועמים באופק
וצלחות לוויין לבנות כמו דגלי כניעה
מתנוססות מעל הגגות
כשהשחר גורר שלשלאותיו בסמטאות סדוקות
אני צריך להסתתר.
לברוח אל מדורות כבויות
אל ארובות בוכות.
שם הרחם של העיר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|