פרק 8- תפיסה ראשונה

לאחר 8 שנים ב'לוחמה ופיקוד' שיין וארדו פיקדו כל אחד מהם על
מחלקה משלהם. הם ניהלו שיעורים ביחד ובעצם היו מחלקה אחת לא
רישמית. בעוד כחודש היו אמורים לעבור לבסיס המבצעים הראשי של
הסוכנות ולהתחיל לעבוד כסוכני שטח... למפקדם בעבר, מירנדה,
היתה תוכנית אחרת עבור שניהם ולחבריהם, אנאטולי, אריק ואדנה
העריק...
"כבוד המפקד העליון, התכנית שלי למנוע את השתלטותם של ה-5
הושלמה" אמרה מירנדה
"5? את מתכוונת 4...ואולי בקרוב 3..." אמר המפקד העליון
"כבודו, אל תזלזל במוריסון...אם יש מישהו שמסוגל לתפוס את אדנה
זה הוא!"
"אני יודע כמה הוא מוכשר, אבל עד עכשיו הוא לא הראה שום דבר
שיממש את הפוטנציאל שלו אם בכלל...בכל אופן, התוכנית שלך נראת
טובה."
"בעתיד, אחרי שנפרוץ לחלל, הסוכנות תשלוט על כדוה"א הם כבר לא
יוכלו לגרום נזק... למרות שאני עדיין חושבת שאנחנו צריכים אותם
בזמן הזה..."
"מה שאת חושבת לא חשוב בכלל..העיקר שהשלמת את המשימה שלך"


"אה, אדנה, ברוך הבא... אהבתי את הדרך שבה חיסלת את השוטרים
במשימה האחרונה שלך..." אמר דון מרואני.
"אפשר לחשוב...בסך הכל היו שם..כמה? 7 שוטרים עליי?"
אדנה, במהלך השנתיים שלו במאפיה של דון מרואני המפך להיות אחד
האנשים הכי מבוקשים בעולם לצד טרוריסטים דוגמת השייח' יאסין
וראש המחתרת הבאסקית.
פתאום נשמעה יריה ודון מרואני צנח מת על הרצפה. אדנה ושומרי
הראש של מרואני שלפו את אקדחיהם אבל תוך פחות מ-4 שניות כל
שומרי הראש היו מתים. אדנה ידע שהם מצאו אותו. "אתם לא תחזירו
אותי!" צעק בעודו מחפש מהיכן הגיעו היריות
"חבר! 8 שנים אני מחפש אותך, ואתה מכוון עלי אקדח?"
"מי אתה ?? אין לי אף חבר!! מי אתה !!!!" צעק אדנה מתחיל טיפה
לפחד.
לפתע כבו האורות. אדנה התחיל לירות לכל הכיוונים כמו שלימדו
אותו בבית הספר עד גיל 8 של הסוכנות. הוא שמע צרחות, בערך 4...
הוא לא האמין ששלחו יותר מ-4 לתפוס מישהו בודד. לפתע חזרו
האורות.
לפני שאדנה הספיק בכלל להגיב הוא קיבל בעיטה חזקה ביד שאחזה את
האקדח ולאחריה אגרוף לבטן, הוא התקפל על הרצפה.
"עכשיו אפשר לדבר?" שאל אריק
"מי אתה?"
"אתה באמת לא מזהה אותה, הא? לא השתנתי הרבה...רק גידלתי שיער
וגוטי על הסנטר...ממש העלבת אותי אדנה..."
אדנה התרומם, "תפסיק כבר לשחק משחקים!" צעק.
"ואתה אמרת שלעולם לא תשכח אותי... אמרת שאתה חבר אמיתי
שלי...הכל דיבורים אני מניח" אמר אריק, חיוך מרושע על הפנים
שלו.
אדנה התרגז. ממש רתח. הוא ניסה לתת לאריק אגרוף אבל זה תפס
אותו והפילו לרצפה, מצמיד את מגפו לגרוגרתו של אדנה.
"נו באמת, השנים האלה מחוץ לסוכנות גרמו לך להיות לא רק צפוי
אלא גם איטי" אמר אריק, ממשיך להתגרות באדנה.
"תעזוב אותי! אני לא חוזר לשם אחרי מה שהם עשו!"
"תפסיק להיות תינוק! לא אכפת לי מה אתה רוצה... אם זה היה תלוי
בי הייתי הורג אותך ברגע זה!" צעק אריק. עכשיו תורו להתעצבן.
"אבל העיקר שאתה חבר..." גיחך אדנה
"הייתי חבר...עד שאתה ברחת ואני סבלתי מהתוצאות..."
"איך בדיוק?"
"מה אתה חושב? שהם יראו אחד משלהם בורח והם לא יטילו את האשמה
על מישהו? חבר, אני הופקדתי על מציאתך, וכל פעם שברחת לנו בין
הידיים אני עוניתי עד לקצה גבול יכולת האנוש! אין לך מושג כמה
סבלתי...בגללך!"
"אז למה אתה לא יוצא נגדם גם?" שאל אדנה.
בשלב זה עזב אותו אריק מהתנוחה שבה החזיק את אדנה לכוד על
הריצפה. "אתה מטורף? הם יכלו לחסל אותך מהרגע הראשון... הם
רוצים אותך, אותי, את אנאטולי, שיין וארדו...הם צריכים אותנו!
אתה מבין ? אני הולך להפיל אותם מבפנים! לחסל אותם!" צרח אריק,
בשלב מסויים הוא נראה ממש אחוז דבוק.
"אריק ? זה אתה? אני מצטער על מה שהם עשו לך ארי-..."
"אוי תשתוק...מה אתה חושב שאני צריך את הרחמים שלך? אתה אשם לא
פחות מהם... ואל תתרץ לי שברחת בגלל שהם הרגו את ההורים
שלך..." קטע אותו אריק.
"אתה יודע?" דמעות החלו להופיע בעיניו של אדנה.
"בטח שאני יודע! אני הרי הייתי ממונה לתפוס אותך! זה היה צריך
לצוץ מתישהו..."
"אריק...תברח איתי..נוכל להתחמק מהם..נמצא משהו כמו דון
מרואני..."
"טיפש...איך אתה חושב שהגעתי אליך? מרואני היה שייך לסוכנות...
שיעבדנו אותו דיי בקלות..פשוט נתנו לך שנתיים לקבל בטחון אצלו
לפני שתקפנו...עכשיו כשאין בו עוד צורך..." אמר אריק מסתכל על
גופתו המדממת של מרואני...
"אני לא חוזר אריק!" צרח אדנה
"אין לך ברירה" אריק שלף אקדח ויריה 3 חיצי הרדמה על אדנה,
שצנח לרצפה, מחוסר הכרה. אריק נעמד מעל מעליו.
"אני ממש מצטער, אני מקווה שתוכל אי פעם לסלוח לי, כי אני
לעולם לא אוכל לסלוח לעצמי...חבר..."