אני רוצה לכתוב שטויות,
כי אני מרגישה שהשנה הזאת הייתה גדולה עליי קצת,
כבדה מדי,
אבל מצד שני,
אני לא יכולה להיות שיטחית ושמחה
כי אז אני מאבדת חלקים מעצמי
אז אני בעצם בדילמה מוזרה
שמובילה אותי למחשבה,
כמה השנה הזאת הייתה מוזרה
מאוד מוזרה.

זאת הייתה השנה הכי גרועה שלי
והשנה הכי טובה שלי,
התאהבתי עד אובדן חושים
והתאכזבתי עד אובדן שפיות,
עליתי מדרגה בבגרות של עצמי
והרגשתי ילדה קטנה ומפונקת,
חייכתי וצחקתי שנראה לי איבדתי הרבה קלוריות מזה
ובכיתי עד שכמעט טבעתי במים.

אני רוצה להיות הכי מטומטמת בעולם,
ולהיות הכי חכמה בעולם,
נמאס לי האמצע הזה
אני לא מוזרה בגלל שאני יודעת שאני כן,
ואולי זה הופך אותי לשונה
כי אני צריכה להרגיש מוזרה
אני חיה מזה
הלוואי והייתי חולת נפש
וכולם היו יודעים שיש לי בעיות
קשות
קשות מאוד.

אבל אני לא,
אני רגילה
ואני כבר לא בוכה,
ובגלל זה אני מאבדת את עצמי,
אני מאבדת חלקים של עצמי
למרות מה שכתבתי בשיר הקודם,
אני לא יכולה להיות שלמה בלי לבכות,
וזה מוביל אותי למחשבה,
כמה השנה הזאת הייתה מוזרה
מאוד מוזרה.

כמוני.