עמנואל רן / בובת החרסינה |
תפילו אותה והיא תשבר, אבל כולם יראו שהחיוך שם.
תנסו להדביק אותה אבל היא תרגיש את שהדבק העלים לעיני אחרים,
תשכחו אותה מאחור וחיוכה לא ירד,
תשאירו אותה לבדה בגשם, הדבק ימס והיא תתפרק אבל החיוך לא
ירד.
עכשיו הבובה יושבת שם לבד עם חיוך על הפנים,
כשכולה שבורה ורטובה מחכה למישהו שבור כמוה עם חיוך בלתי מחיק
על הפנים שיוכלו לשבת ולבכות יחד, מבפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|