|
רוצה לקבור את הכל
מתחת לאדמה לחה
להציב אבן
שתמנע ממני לצאת
לקבור את העבר
את הדמעות הרטובות
שצפות בעיניי כל פעם מחדש
את הכעס שזורם בעורקיי
את הכאב שאף פעם לא נגמר
ותמיד מחכה שם
בזווית של העין
לקבור את העתיד
שלא יהיה אף פעם טוב בשבילי
לכסות את כל מה שהולך להיות
לחתוך את עצמי מהעולם הזה
לקבור את הרגש
לקבור כל כך עמוק
עד שלא ימצאו אותו
לעולם |
|
|
הייתי פעם בבית
של דליה מזור.
נשבע לכם.
דווקא בית יפה,
מרווח כזה.
היה לה בבית
שולחן יפה כזה
משיש, עכשיו כבר
אין לה.
ויקטור
הקלפטומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.