אני לא לובשת חוטיני.
לא שזה לא נוח, האמת היא שאפילו לא מדדתי חוטיני.
אבל אני לא לובשת חוטיני מתוך אידיאולוגיה.
כי במלוא הטקט של בעלי הפין בארצנו כל הלובשת חוטיני זוכה
להערות מסוג: "הופה, סלמטק על החוטיני!"
אכן, מעציב.
לא שאני לא אוהבת את התשומת לב שמוקדשת לישבני, חס וחסה. ההפך
הוא הנכון, יש לי ישבן מסוקסס ושווה מבטי הערצה. אך עם כל זאת
- אני אוותר על ההערות על החוטיני. את הסגידות לישבני אני
אשאיר לחדר המיטות (ושאר מקומות ציבוריים, אבל זה כבר פרגמנט
אחר...).
וזה קשה לא ללבוש חוטיני. לא בגלל שאני רוצה (כי אני לא), אלא
בגלל שהגדולים למעלה (לא אלוהים, בעלי חנויות הלבשה תחתונה,
שאני משוכנעת שכולם גברים) החליטו שבנות צריכות ללבוש חוטיני
בהחלטה נחרצת, כך שחיסלו את שאר מלאי התחתונים מחנויותיהם,
ואנו נותרנו בלית ברירה עם האפשרויות המגוונות של חוטיני
מתחרה, חוטיני מכותנה, חוטיני ממיקרופייבר, ופה כבר הבנתם את
הפרנציפ.
אבל עם זאת, אני לא לובשת חוטיני.