שרב
שוב
רודה
בארץ ישראל.
אותה פיסת
אדמה שמלכים,
קיסרים וסולטנים
חשקו בטרשיה.
טבעו בהם פסיעתם.
מרכינה עתה ראשה
בפני מלך מלכי המלכים
הבלתי מעורער. הבל פיו
מכרכם כהרף גבעולי עשב
השדה, מבקע תצרפי אדמה,
חושף קרביה, מוציא לאור רמשיה.
בעתלית יבשו בריכות המלח, ולעין
משתאה יופע נוף ירח על פני אדמה.
אנשי אחוזת בית מדלגים בין כרי בטון
שפותים לשפת הים, כאחוזי תזזית, או אולי
אחוזי לחות.
בירושלם הצוננים היחידים הינם היכלות
השיש (1). כנסיית כיפות הבצל תמלמל
"יוב טבויו מט", ותשיל מעליה קליפה
זהובה (2).
בעמקי הבכא, זית שחרב עליו
עולמו ישלח סהרורי שורשיו
לתור אחר לחלוחית סלע.
בעציון גבר בשר נוכרי
יעלוז אל מול שמש
עברייה, ויהפוך עורו.
כך יחלפו להם
אט אט מאה
ימים בלי
חסד.
(1) מה שיעיד על גודלה של עיר
הוא בכמה מקומות שונים היא
מפזרת מתיה
(2) החום הזה עושה לי חשק
לקלף לעצמי את העור
כדי שהבריזה תבוא על הרטוב של הבשר
סהרורי - saharurey
אשמח להערות לגבי הצורה מוסיף או שמא גורע | 