אני מתרגשת ממך.
כשאתה עובר לידי אני נהיית מאושרת שאתה בכלל קיים.
השיחה הזאת.
היא הייתה כל כך במקום. כל כך התרגשתי.
"אני מאוהבת בך" ככה היא טוענת.
כשרק מזכירים אותך עולה לי חיוך על הפנים.
אבל אני לא יכולה.
אתה עושה לי לבכות. אני יודעת שלעולם לא נהיה ביחד.
הפוזה הזאת שבנית לעצמך, הזיין המניאק הדופק וזורק.
גם אם מאוד תרצה לא נוכל להיות ביחד.
כמה בכיתי על זה, אבל עכשיו יותר מתמיד.
עכשיו אני יודעת שאתה רוצה, זה לא בגדר ספקות.
אז מה אם היית חרמן ורק רצית לגמור?
היא גם אמרה, שאם זה היה רק זה, לא היו לנו שלוש שנים ירידות
אחד על השני לצורך תשומת לב, חיפוש אחד אחר השני.
וכן, הוא מסתכל עליי, הוא מחפש אותי, הוא בוהה בי.
הוא היה כמו מלאך ששברו לו את הכנפיים, הוא לא הפסיק להסתכל על
הפנים שלי.
זה "המבט" אמרתי, המאוהב הזה.
"אנחנו אף פעם לא מתנשקים, זה תמיד נשיקה כשאני רק באה,
חירמונים, זיון ונשיקה לשלום.
והוא לא הפסיק לרגע לנשק אותי, והוא אפילו סגר את העיניים.
את זוכרת, נכון? את זוכרת שלפני שלוש שנים אמרנו לו שהוא מנשק
עם עיניים פקוחות, הוא עצם אותן.
גם זה משהו...
בן רגע, הוא הפך מהמניאק האידיוט והזיין, לאחד שמקשיב לי,
שמדבר אתי בכבוד...
"שבי לידי, נדבר" הוא אמר.
בלי שביקשתי בכלל, הוא פתח את הלב, הרגשתי שרע לו.
אני כל כך אהבתי אותו באותו רגע.
הרגע הזה שבהינו אחד בשני בהערצה, שדיברנו דוגרי, בלי הפוזות,
שהוא כל שניה רצה רק לנשק אותי ולחבק אותי, ואני אותו!

והנה שוב, אני חוזרת למציאות-
"גבר יעשה הכל כדי לזיין אותך...במיוחד הוא"

7.6.05