ההיא עם התלתלים
זאת שחייכה מרוב שבכתה
כי מלח הדמעות
האהוב עליה כל כך
הציף את עיניה
זו שתמיד הייתה שם כשביקשו ממנה
פשוט הייתה שם,
והפחיתה מחשיבות נוכחותה
שתקה, כי זה היה הדבר החכם ביותר להגיד באותה הדקה
היא ידעה להתפשר
היא שמרה על הכול קרוב
פחדה לשאוף מעבר לגבולות הניתן להגשמה
כי לא האמינה באכזבה
היא הוכיחה לכולם את צדקתה
ורק היא עצמה, ידעה שטעתה
היא נזהרה כל כך
והתחילה לטעות בכוונה
כשהבינה,
את משמעות ההבנה
היא הייתה חלשה
היא נצחה כך בכל המלחמות
היא רצתה לדעת הכול
וכך החליטה, להתחיל לשאול
יום אחד אתם תקראו את כל זה
כל אותם משפטים המתארים אותה בלשון עבר
אתם תחשבו עליה כל כך
כמה שהיא משונה
אולי אז אתם תבינו
את משמעות ההבנה |
