התקווה לבושה בשמלה חנוקה,
היא שורקת ומחזיקה אותי במשיכה אליה.
מעל ראשה מושאי נמצא,
כל מה שאבקש וביקשתי,
אבל אני אמתח רגל ובקושי אגיע.
האושר מסורק עם תספורת מהממת,
הוא מהנהן לקראתי ונושק ובורח
ולא אוכל למצא אותו,
הוא בין הקירות.
העצב נערה יפהפיה, ושערה סוחף ונעלם במים
מתערבב בין נחשי ים ודגי מלאכים,
אך אסור להביט בה בעיניים,
לא תמיד אפשר לחזור.
ורק לי אין לבוש מתאים,
שיתאר או ישים אותי במסגרת,
ואין לי תיאור לעצמי
אבל לכל אדם אחר יהיה.