הדר בר-אל / נגוהות של אור וצל |
בעת כיבוי האור
אני רואה.
ומגע של עור סמור
מאיים ליצור בי התמכרות,
למשהו שארצה לחבק
בין רגליי החלקות ,הרטובות.
צללים, צללים מתפתלים על הקיר
עולים ויורדים, וכמעט שניתן
לשמוע מילים שנאמרות בשקט
ובלהט של זמן,
בתוך חדר שאתה מתפלל
שינעלו וישכחו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|