לעולם לא אשכח את פגישתנו הראשונה, איך התבוננתי בעינייך הקרות
והחודרות, בעורך הלבן, ובדמותך השברירית, ומאז שעינינו פגשו
אחת בשנייה, התחברנו לתמיד.
לא קל היה להתחבר אלייך.
היה קשה איתך, לי היה קשה.
לא רציתי, אבל נמשכתי אלייך כמו פרפר לאש.
הפכנו להיות אחד, אני ואת.
הייתי קמה בבוקר, וחושבת עלייך.
הולכת לישון, וחושבת עלייך.
כל עיסוקיי - היו קשורים רק בך.
ניסיתי לברוח ממך, אבל לא יכולתי.
הרגשתי שאינני יכולה לוותר עלייך.
הכוחות שלקחת ממני, העניקו לי כוח אחר, כוח מדומה.
את לקחת אותי איתך,
ואני אהבתי אותך.
הפכת לחלק ממני.
את סיפרת לי רעיונות, והחדרת אותם בתוך ראשי.
הזהירו אותי שאת מסוכנת, אבל לא רציתי לוותר עלייך.
ועכשיו לוקחים אותך ממני.

אנורקסיה שלי.