מהמקטרת הן יוצאות ומעל הארובות הן מפליגות, שטות לעבר השקיעה
בדממה.
צורתן לאט לאט אובדת ומתפוגגת כאילו הן נבלעות בשמיים,חסרי
השיניים.
נישאר הריח, האווירה המתוקה, ואיש לא נמצא כאן בסביבה. לכן
ריחן נישא למרחקים זהו ריח כה נעים, בקלות על גבי הרוח השורקת
אפילו עד פסגת ההר המושלגת.
ושוב הן יוצאות,אל המסע מן המקטרת,כאשר האדם המתנדנד על כיסאו,
מבלי לחשוב על עברו, עתידו או כל דבר אשר לו.
כך היא המקטרת,מרגיעה ומרדימה את הדאגות כך שאנו זוכים למעט
דקות ענוגות... והטבעות, הן מובילות את ראשנו לעולם אחר,שם דבר
אינו בוער ואיש לא ממהר.
הריח הכובש עוטף את הכל,כך שדבר את המתוק, להרוס לא יכול.
הרוח לעיתים שורקת לעיתים לוחשת, מביאה ידיעות מכל הארצות
ומזהירה מפני הרעות.
מצמוץ אחר מצמוץ העיניים האדומות את ריסיהן סוגרות ושלווה
עלינו הן משרות.
כאן בחלום ניתן לזרום לכל מקום ולכל מצב, בו הייתה נאהב.
הגוף את כוחותיו משיב והשרירים משתחררים משלשלאות המאמץ, הכאב,
היגון והצער לאחר כל זאת תרגיש כנער.
אז הדם יזרום וימתק החלום, הריאות תתמלאנה באוויר כך תקום ליום
בהיר. הציפורים תצייצנה, הפרפרים יעטו צבעים מרהיבים, כולם
בעננים.
העצים יניבו פרי עסיסי ומתוק אז תבין שנמלטת מן הצינוק ומחשבתך
צלולה תהיה וחיוך גדול על פנייך יתגלה ובעודך צועד אל עבר
המרפסת מוקפת שמיים כחולים בעודך נועל נעלי בית חמימות ולפתע
יתגלה לעינייך מאורע בשמיים הכחולים, זוג ציפורים מצייצות חגות
ושמחות ופתאום בא הנשר הנורא במעוף אדיר ואת הזוג המצייץ ללא
חיים השאיר.
אז תלמד ש-טוב לחלום ולהנות אבל אסור לחיות באשליות!