ירושלים זו עיר נהדרת, רוחנית שכזאת. אתמול טיילתי בירושלים עם
כמה חברות ונהניתי מכל רגע. התעקשתי לקנות דיסק של המכשפות
למרות שהחברות לא רצו ללכת לאזור הכיכר.
אני דווקא אוהבת את הכיכר, רואים שם הרבה אנשים מעניינים. אחרי
שכנועים כושלים נאלצתי ללכת לבד. עיר יפה ירושלים, כן, אין שום
דבר רע בירושלים.
- למה לא באת?!
- לאן?
- להלויה של אלוהים, למה לא באת?!
- מה? מה אתה רוצה ממני? מי אתה?
- אני שמואל אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה שאת לא באת להלויה של
אלוהים.
- אממ, טוב.
- רק עשרה אנשים באו!!! אסון! אסון!
שמואל הזה באמת איש טוב. רואים שהוא מירושלים.
- אתה הכרת את אלוהים?
- ברור! ברור! כולם מכירים את אלוהים!
- צר לי לאכזב אותך אבל אני לא מכירה אותו.
- את כן! את כן! אל תדברי שטויות, כולם מכירים את אלוהים.
- אם אתה אומר. ממה הוא מת?
- מכם!!!
- ממני? מה אני עשיתי?
- אתם הרגתם אותו כולכם! לא הקשבתם לו!!!! אתם כולכם טיפשים!
כמה עצוב. אף פעם לא חשבתי שאלוהים יכול למות. חבל.
- רגע!!! איך העולם ימשיך עכשיו?!
- ימשיך? ימשיך? תגידי לי, את לא מקשיבה? אלוהים מת, זה הסוף
שלנו!
- אז למה לבוא להלויה? צריך להתחיל להתכונן, לנסות לסדר משהו.
- טיפשה... חחח... ילדה טיפשה.
זה היה מעליב. שמואל התרחק ממני בזמן שהוא ממלמל.
- "הבל הבלים הכל הבל: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש.
דור הולך ודור בא וארץ לעולם עמדת, וזרח השמש ובא השמש..."
מה אני אגיד לכם... באמת עיר נהדרת ירושלים. בסוף לא ביקרתי
בהלויה של אלוהים אבל התכשפתי.