דניאל הררי / זיכרון |
אתה מתנשף בקצב אכזרי
האור בפינה נראה רחוק מתמיד
וחיוכך הגאוותני
מתקרב ומתרחק
משפתיי המכווצות בחוזקה
וגופי,
עייף מהמאבק שגורלו הוכרע מראש.
מעולם לא דמיינתי.
שוכבת בפינה
כשפסיעות קלות מתקרבות
מן המרחק, אהובי?
כה היית!
מעולם לא דמיינתי.
לאט לאט איבדתי את המגן
שהסרת מעלי בחייתיות מרשימה
חשוך וקר, אהובי?
התנשפת בקצב אכזרי
האור בפינה נראה רחוק מתמיד
ואני לא דמיינתי.
גופי עייף מהמאבק שגורלו הוכרע
ושפתיי כווצו בחוזקה.
לא דמיינתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|