נגעתי בשמיים ועפתי לרצפה
נגעתי במקומות מעל לאדמה
חשתי בין ידי שהכל פתאום שלי
ואיך הכל אובד ואני כאן לבדי
מתי זה ישתנה החושך הגדול
מתי אראה את האור יוצא אומר שלום
מתי כל זה התחיל ולעזאזל מתי נגמר
אני לא יכול להמשיך כך אני מרגיש שאני נשבר


לפעמים אני נחנק לפעמים אני לבד
לפעמים אני בורח למקום לא מרוחק
חדר די קטן אין הרבה הזדמנויות
מסביבי אין אנשים הכל רק אשליות


מתי אוכל לצאת להביט אל הזריחה
להביט אל תוך קרני השמש בלי להרגיש את השריפה
שהרגיש שהשינוי לא רק בתוכי
הוא נמצא אצל כולם אבל חבוי בתוך תוכי
שלא אהיה לבדי חבוי מהעולם
לפני שזה יהיה ממש מאוחר