|
לפעמים כשאני יושבת
ושומעת את אפר הסיגריות
נשרף לי לריאות
עובר לי מין רטט בגוף
שאומר לי
"אין לך מקום!
אפילו אני אינני שלך!
אני נשרפת בשבילך
אך אני- אני!
ואני אינני את!
אפילו הניקוטין בי
לא שלך!"
ואז נהיה לי עצוב.
כי אפילו האש
לא סרה למרותי,
והחיים שמעבר הם שמחליטים
על בדידותי.
העשן מסביב לא משאיר אותי לבד
אבל כשהאש נכבת
ואין עוד סיגריה
אני נשארת לבד,
עם תיקתוק השעון
שאומר לי:
"לכי לישון!
כבר מאוחר,
את עוד ערה?
מה קורה איתך?!
ילדה מוזרה..."
והוא רק שעון,
ואני רק ילדה.
אמנם קצת מוזרה...
אבל זו אני.
ואין עוד כמוני.
אני. |
|
|
נכון שאומרים
שתמיד יש מלחמות
כשהשליט זקן?
אתם יודעים למה
זה? זה לא בגלל
ששיקול הדעת
שלנו לקוי. לא
ולא. יש תסכית
מאחורי העניין.
אנחנו רוצים
לגייס את כל
הצעירים, ובכך
שהם ימותו, אז
הם לא יהוו איום
לשלטון שלנו. כי
הרי ידוע
שהצעירים הם אלה
שמתמרדים, לא?
אז אנחנו מחסלים
אותם.
שלמנאסר בוועידת
המלכים
המזדקנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.