|
החזקתי את הראי יציב
משהו מתוכי צעק
את חייבת להתמודד
גם אם תטבעי בעומק
ים של דמעות.
תדע לימים -
נשמתך היתה
הדבר הכי חי בלבי
אתה חלום שאבד
ומחליק שווי משקלי
במדרונות על נוזל דמי
הכאב שנותר בלכתך
דוקר בצד גופי.
לך אל החופש
רצית בו.
אוהב אותך
מרחוק בשקט. |
|
|
לאחר שחזל שלחו
איזה 500
סלוגנין ולא ראו
אפילו אחד מהם
מתפרסם, תפסו
שאלה נבלעו בלוע
הפתוח והרעבתן
של הממזר הזה
בצד ימין למעלה
חזל שוקלין
להכנס למכונת
הזמן ולשוב אל
ימי הבית השני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.