כמו אויר לנשימה
השיחות שלנו בלילה
והן מעניקות לי כוח
להמשיך לחיות את הרגע
מתמכרת למילים
שיעזרו לי לשכוח
כמה זמני הוא המחר
ואיך האושר תמיד מאחר להגיע

כמו אויר לנשימה
מתנחמת בהבל פיך על עורי
נאחזת בך בגופי, מפיחה
חיות עבשה בתהומות נפשי
נחשולי עונג מרטיטים בשר
ואני מתקשה להיזכר
אם קראתי בשמו או בשמך

וזה מה שישאיר אותי איתך
עד אשליך אותך מחמת המיאוס
או עד ייתם כוחי
עננה קרבה רומזת על קץ
בתפילה על שפתיי
מייחלת לגשם שיזכך

כמו אויר לנשימה
החלומות שלעולם לא זוכרת
גם איתך זה החל כך
עכשיו שוב נעלמת
כל פעם זה כאילו אחרת
אף פעם לא לומדת
ואולי זאת דרכי לבדוק
כמה חזק המציאות נושכת