איתה נפשי משתגעת,
רגע שמח ורגע עצוב,
שינוי מתועש לרגשות,
על פי מילים ובקשות.
מחשבות מתעופפות מתלפפות אחת בשנייה,
וכשהיא תוהה,
אני מלקט את מילותיה ומרכיב את דמותה,
וכשהיא שותקת אני מנסה להכניס מילים חסרות,
והיא ממשיכה לזמר זמירותיה ושוב אני משתתק.

מה את מנסה לומר,
מה הפירוש של מבטך,
איך אני אבין את הטמון בחובך,
כשאין לי מילון לליבך.
מתי כבר אחשף למחשבות האמת,
מתי כבר תכבי את האי שקט שבזה,
ותוציאי את החבוי מהכחש.

מתי אראה חלקים מדמותה,
ולא את החיוך בו היא מתכסה,
מתי אצפה בעוד ולא רק בעיני האדמה,
מתי אוכל להתהלך בתחושת אחווה ניצחת בחברתך,
ולהחזיק בידך.