|
באותו יום מוזר בו התחלתי ללכת
עלים רגועים של שלכת נגעו
פקחתי עיניי ופתחתי הדלת
של חדר היודע על עיניי שדמעו
כסנה העולה באש התחלתי לרוץ
תוהה מתי הרוח תרפא את עורי
והאש העיקשת לא בוערת בחוץ
והרוח רק חולפת בלחישה על-ידי
ושורפות הפנים והלב מתעקש
הרגליים נעלמו ונשארה רק הרוח
ולא מוצאת את הדרך לכבות את האש
ואין לי פנאי ולא רגע לעצור ולנוח
ולא אתן, לא אוכל לחזור חזרה
כי אני את הדלת פתחתי מזמן
כי ביום שהאש תהפך לתחושה
אז אדע כי אני סנה חזק ואיתן |
|
|
לא מכל דבר אפשר
להסיק מסקנות
ולא כל דבר
ראוי
שיזכר
צפיחית בדבש
מגיעה ל...
נו... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.