עוזרו של ההגמון הסתכל על רחוב פרישמן וגיחך. הוא גיחך כי הוא
ידע שבשנקין יש גרועים יותר. הוא גיחך כי הוא ידע שהסוף שלהם
הוא אפשרי בהכרח.
הם הלכו להם עם המכנסיים הנמוכות שלהם, החולצות הצמודות, השיער
המחומצן והגוונים העזים. נראים כמו מטרות לאבני הקלע
הקפיטליסטיות של ההגמון. הוא ידע בדיוק איך אורגניזמים בעלי
תבונה ומוח כל כך גדול יכולים לרדת לשפל כזה. המין האנושי הוא
מין חלש אופי וחסר עמוד שדרה.
היה איזשהו יופי מצועצע בהליכה המגושמת שלהם על מדרכות האספלט.
נעליים בומבסטיות על רגליים קטנות שגרמו להם להיראות כמו מה
שמכונה "ליצן". ידוע שהבגדים אומרים הכל, אפילו הם מבינים את
זה. הם פשוט לא מבינים ששטיפת המוח מגיעה לא רק מהלבוש, גם לא
רק דרך רצף הצלילים התבניתי והאלקטרוני שהם קוראים להם מוזיקה,
אלא דרך כל פרט בחיים שלהם. כל מנת מזון מוכנה של "מאמא עוף",
כל קרטון "חלב תנובה", כל חזית "דלתא" וכל כדור אקמול. התבניות
מהן יצקו בטון היו בבעלות חלקית של ההגמון, ואת זה הם לא יכלו
להבין, אפילו בעזרת כל מיליארדי תאי המוח שלהם.
מהאדם הכי חסר משמעות, עד בעל ההון, היו בני האדם שנראו מולו
יצורים מגוחכים. "אנחנו חלק מהאספסוף המטומטם הזה," הוא אמר
בקרירות לאדון שלו, "נעלים מהם כמובן, אבל ההתחבאות שלנו
מורידה אותנו לרמה שלהם". גזע שעבר את המהפיכה הצרפתית יכול
לעבור הכל.
הוא כעס על בחירת המקום, אבל שמר את הכעס לעצמו. ההגמון טען
שמאחורי זה עומדים מספר טיעונים וסיבות טובות מאד שהן כבר
במקורות. אם נתייחס לדעה אישית - כל העניין של "מציון תצא
תורה" היה נראה לו מיותר. היום ציון היא בבל - אנשים בוחרים
חיים יותר טובים בשיעבוד קפיטליסטי. לצערו הדעה שלו הייתה
מינורית, והוא היה יכול רק לציית, בחליפת שלושת החלקים שלו.
הייתה יכולה להיות לו מילה, אבל הרעיונות שלו כבר היו ידועים
כלא מצליחים. ההגמון פשוט לא יכל למצוא עוזר מתאים יותר לבצע
את הפקודות שלו. הוא היה איש ניירת מעולה, ביורוקראט ודיפלומט
מצויין, אבל קופירייטר גרוע ויזם גרוע עוד יותר. שיערו השחור
ועורו הלבן לא נראו דרך זכוכית המראה שדרכה השקיף על תל- אביב.
גם רעיונותיו לא נראו מבעד לעדשות המגע שלו. אבל בניגוד לחלון
הקומה ה-16 בבניין המשרדים, ההבעה שלו לא שיקפה דבר.
בני אדם לא שאפתנים. הם נהנתנים. האידאולוגיות שלהם בנויות רק
לפי האינטרסים שלהם. פועלים כדי לחיות בצורה בה חונכו לחיות.
היצורים האלה מונחים על ידי היצירות שלהם. אין יותר נחות מזה.
התרבות, הפוליטיקה, הפיננסיה הפרימיטיבית של הפרט שולטת
באזרחים במקום שלהם תהיה שליטה בזה. אבל לכל דבר יש אסטרטגיית
שליטה. כמובן, במדינות המפותחות שלהם יש את הנציגים
הכריזמטיים, ולהם יש נציגים כריזמטיים משלהם, ולהם יש דוברים.
המלכה באנגליה, ג'ורג' ו. בוש, דמויות חשובות בחשיבתו של האזרח
- כולן בובות.
לבובות האלה יש את בית הבובות שלהן שבו הן משחקות, אבל הכל חלק
מההצגה הגדולה, הצגה של פיתומים. בובנים, זה מה שאנחנו. מקצוע
שראוי יותר ממריונטה רק בזכות היכולת לדובב ולמשוך בחוט. אין
לנו כוח רב בלי הבובות שלנו, אבל עם הבובות כוחנו כפול.
הדבר היחיד שמפתיע, חשב העוזר לאחר בהייה ממושכת בחלון בניין
אחר מולו, הוא שהם לא רואים לאן הכסף שלהם זורם. אנחנו עושים
עסקאות בכסף פיקטיבי רק כדי לקיים את רצוננו. הפרסומת של
"יופלה" היא בסה"כ גיחוך שלנו על החברה הזאת, שהם לעולם לא
יבינו את הפן המשעשע בו. רק הוכחנו איך אפשר לגרום למאות אלפי
אנשים ברחבי המדינה למתוח את לשונם בתקווה, ולהתאכזב. רוקדים
ברחוב בגיחוך כמו תיבות נגינה, הולכים את ההליכה המיותרת
לשום-מקום שלהם. אנחנו שולטים בהכל, הגמון. הכל בשביל הנאות
חיינו וסקרנותנו הבלתי נדלית.
אנחנו נהנים מלראות אותם, מלצחוק עליהם. ואם הם היו יודעים
עלינו, ודאי היו כועסים. ברור לי שהיו בדיחות אודותינו, אבל
כולן היו וודאי מתובלות בפחד, ביראה מסויימת מפני הכוח העליון
הזה שמתגלה כמוחשי. אנחנו האלוהים שלהם, או יותר נכון ההגמון
הוא האלוהים. הם כנועים על הרצפה בעיניים מזוגגות, ולא יודעים
כי הלהב כבר מונף מעל ראשם. אבל הרי הסכין, ביד מי היא מונחת?
בידי? לא בידם, זה בטוח. נהנתנים ששואפים לממון לא יהרגו את
עצמם סתם, הם מצידם ימשיכו להתקיים, וכך גם ההגמון. בלעדיהם
אין לו כוח. אז הרי שבידי הלהב מונח! ההגמון הוא מנחה, נותן
הוראות, בוס. אבל, הוי, אני מניף סכין מעל הכלי היחיד שלנו,
אני האיום האתי על עצמי, על ההגמון, ועל התולעים חסרות המזל
האלה! אני כאן השרץ, מציית לאדון שלי ומבצע את הוראותיו, מפיץ
את הפרופגנדה שלו. השליח, שהוא המריונטה.
האם אין לי רצון בעצמי? הוכחתי את קיום הרצון שלהם, רצונם
לחיות את חייהם, ואת רצון ההגמון לשלוט בהם. ובכן, שישלוט. לי
אין ולו חצי תפקיד במערכה הזאת. בסה"כ איש הניירת שלו, ואני על
התפקיד הזוטר הזה מוותר. לבני עם האספסוף הזה יש יותר תפקיד
ממני, ואם הם חסרי תכלית כיחידים, אני בוודאות חסר תכלית!
העולם יראה אותי. התפקיד היחיד שלי במהפיכה היה לא לחשוף דבר,
ועכשיו אחשוף את הכל! האילומינציה הזאת שההגמון עושה לא בריאה
לאף צד בלעדי, וכמובן שלא בריאה לי, אז אפתח את החלון! אצעק!
"חסר תכלית!!! אתם שומעים??? חסר כל תכלית!!! העולם הזה, אני,
אתם, חסר כל פסגה או תור זהב!!!" הוא אמר, והמחשבה הבאה בראשו
גרמה לו להעביר את רגליו מעבר למשקוף. "הנה, ראו! ראו מה יוצר
מהפכה, ומה לא! לכולכם יש תחליף! והנה לכם, מלאך נופל, רק
מחוסר אמונה!" הוא הדף את עצמו עם ידיו קדימה.
גופת עוזרו של ההגמון נחתה ברחוב צדדי וגררה המון, שהתפזר אחרי
מעט זמן ולא שאל הרבה שאלות. ת"א רגילה למשוגעים. כלי זז בלוח. |
