יש ואני מביט בך ירושלים
בבנייני האבן הקרה המסותתת
בזמן שבך, שהתאבן
עם צללים של עצי זית
צריחים ומגדלים.

סגרת את לבך
לתוך חומותייך
עצרת בקרבך דמעותייך
אין בך טיפת מים.

יהודים, אשורים, בבלים, פרסים
יוונים, רומאים, פרסים, נוצרים
ממלוקים, טורקים, אנגלים
יהודים ומוסלמים.
הדם זרם ורק העורבים עדים.

עד מתי? אני שואל, אבנים
עד מתי כותל מערבי
וקודש קודשים
תהיו כחרשים.

אין ענן על הר הבית
ואין אלוהים שעונה בשמיים
ואיך אשכחך ירושלים -
דבקה לשוני לחיכי
וגם הציפורים לא שרות.

יום ירושלים 6.6.2005
כ"ח באייר תשס"ה