היו אלה ימות החורף, בהם לרסי היה כמנהגו, שותה את קפהו. הוא
היה כה מרוצה. הוא עבד על הדאון הממונע. העלמה התחבאה לו בבית
רגאן. היא פחדה לראותו כי לא ידעה אם טוב לבקרו בזמן עבודתו אם
לאו.
בכל מקרה היה זה היום החורץ גורלות עבור רגאן. באותה השעה סעד
את נפשו עם העלמה בתה. היא לא אהבה את זה ממש. היא דיברה אצל
אשת רגאן.
אשת רגאן: "שמעתי שלרסי עובד קשה."
העלמה:" אכן. מאיפה לך המידע?"
אשת רגאן: "אני יודעת כל מה שקורה באי."
העלמה:" כמו מה?"
אשת רגאן:" כמו החלום של לרסי בעלך."
העלמה הייתה המומה כששמעה עניין זה בפה אשת רגאן. היא לא ידעה
אם לצחוק או לבכות היא שאלה: "מאיפה לך? האומר הוא משהו לך,
ואיכה ידעת את זה. נשתמע מוזר העניין. התרחיבי בעניין? אני
רוצה לדעת הכל."
אשת רגאן: "מה את רוצה שאבשר לך. האשת בשורה אני?"
העלמה: אם טוב בעינייך העניין ספרי. אם יקסם לך תתוודעי. אני
מכירה אותך. את תספרי כל נושא שארצה."
אשת רגאן: "ומאיפה לך הביטחון?"
העלמה: "את הרי יודעת את אשר על לב נערי, לא?"
אשת רגאן: "אכן. ואיכה אוכל לעזור לך?"
העלמה: "אני רוצה ממך טובה קטנה."
אשת רגאן:" במה אוכל לעזור?"
העלמה: "את מכירה אותו היטב. אני צריכה ממך מידע."
אשת רגאן: "אני אוכל למסור לך פרטים עליו, במה את מתעניינת?"
העלמה הצמידה את כרסה ההרה לשולחן החדר והחלה לוחשת לאשת רגאן
משהו. "היודעת את על עלילותיו לפני נישואינו?"
אשת רגאן:" אכן. אבל אסור לי לספר."
העלמה שהייתה מופתעת רצתה להבין למה. היא לא הבינה איך אי אפשר
לספר מידע זה.
העלמה:" למה לא תספרי את עלילותיו לפני פגשני? האני רעה
בעינייך?"
אשת רגאן: "אסור לי. פשוט אסור."
העלמה לא הבינה מה קורה. היא הייתה מוכנה לעשות כל מעשה ,חריף
ככל שיהיה, אבל תגלה לה מה הוא עשה.
אשת רגאן: "הוא חתם איתי על סודיות. עקרון הסוביודיצה."
העלמה:" אין הוא שופט. וכי למה יבקש את זה ממך?"
אשת רגאן:" סוד הוא סוד ואין אני יכולה לספר אותו."
המשך ביצירות הבאות... |