"רונית נראה לך שאת באמת תצליחי להיות כוכבת? בדיחה טובה! ילדה
קטנה שבאה מהמקום הלא נכון עוד תהייה מפורסמת!" אמר לי אחי.
וכל המשפחה שלי התחילה לצחוק. "אתם עוד תראו! אני יהיה מפורסמת
וכשיגישו לי את האוסקר אני יודה לאלוהים על זה שהוא הוציא אותי
מה"בית" הנורא הזה! נתראה בעוד כמה שנים כשיגישו לי את האמי!"
אמרתי להם ועזבתי את השולחן.
הלכתי לחדר שלי והתחלתי לארוז את חפציי.
הוצאת את כל החסכונות שלי שהסתכמו בסכום של 6,000 ש"ח.
היה שווה לחסוך במשך 7 שנים!
ואז הלכתי ל"פינת המחבוא" של ציפי ויעקב (הוריי...).
הוצאתי משם 3,000 ש"ח ויצאתי מה"בית".

לקחתי מונית ונסעתי להרצליה.
הגעתי למלון מסויים.
עליתי לחדרי והלכתי לישון.
כשקמתי התארגנתי אכלתי והלכתי לחפש לעצמי עבודה.
עברו כמה שעות (6 ליתר דיוק!!!) אבל לבסוף מצאתי עבדה.
עכשיו אני מלצרית בפאב שכונתי.

מאז אני קמה בתשע אוכלת, נוסעת לפאב בשביל לסדר שם, נוסעת
לחברה שלי או שאני אוכלת לבד, חוזרת למלון להתאמן על רמת
הריקוד שלי ואז שוב בחזרה לפאב בשביל לעבוד.

ככה היו חיי במשך 3 חודשים.
עד שאחד המלצרים שעובדים איתי הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה.

"רונית אני רוצה לעבור לדירה משלי. ואני רוצה איתי שותף. יותר
נכון שותפה. וחשבתי עלייך. כי אנחנו מסתדרים טוב ויהיה כיף. מה
את אומרת?" "בטח שכן!!! עומר איך יכולת לחשוב שאני יגיד
לא?!?!" אמרתי לו.

יום למחרת הלכנו לחפש לנו דירה. כעבור יומיים מצאנו דירה
מושלמת!
אחרי שבוע ישנו שם עם שקי שינה.
בבוקר הלכנו לחפש לנו רהיטים לאמבטייה, סלון, מטבח ופינת
אוכל.

התחלקנו בהכל חצי חצי.
אני קניתי לי כמה דברים לחדר שלי.
היה לי כבר מלא כסף מכל החסכונות שלי. אז את הרוב ביזבזתי
בשביל להפוך את הדירה הזו לבית שלי.
עומר קרא לה דירה ואני קראתי לה בית.

חיי היו רגועים ומושלמים. עבדתי בפאב, לא היה לי מחסור בכסף או
באוכל, היו לי חברים והכי חשוב בית חמים.
חיי היו מושלמים בחמשת החודשים האחרונים.

ביום חורף אחד בא אליי עומר בזמן שהתאמנתי וביקש ממני לבוא
לדבר איתו. מיד הפסקתי והתיישבתי על הספה.

"רונית.... עוד מלפני שעברת לגור איתי אהה... היו לי רגשות
כלפייך. וכל יום שעובר אהבתי אלייך רק מתחזקת. ואני רציתי
שתדעי ש.... אהה.... אני אוהב אותך." אמר לי עומר.

ישבתי בשקט וראיתי את עומר עם מבט לרצפה. ככה ישבנו במשך 2
דקות. לבסוף אני שברתי את השתיקה כשנישקתי את עומר.
רציתי להגיד לו משהו אבל השעון צלצל.
מה שאומר שאני צריכה להכנס למקלחת ושהוא צריך להתארגן לעבודה.

אחרי כחצי שעה שנינו היינו מוכנים.
לא סיפרנו לאף אחד שאנחנו זוג.

אבל כשהיינו בצד וחשבנו שאף אחד לא רואה התנשקנו.
אחרי שכל הלקוחות הלכו אלעד המלצר נתן לכולם בירה.

"מה נראה לכם? שלא ראינו אותכם מתנשקים בצד?" אמר אלעד.
ואני ועומר הסמקנו קלות אבל המשכנו לחייך. כשחזרנו הבייתה כל
אחד הלך לישון בחדר שלו. לא היינו רגילים לישון ביחד.
אבל אחרי חצי שעה עומר בא ונשכב לידי על מיטתי.

אף פעם בחיי לא נהנתי כמו שנהנתי מהשנה האחרונה. כבר עברה שנה
מאז שעזבתי את ה"בית". אני ועומר כבר היינו ביחד 4 חודשים.

יום אחד כשכולם היו בפאב עומר הפסיק את המוזיקה וקרא לי לבוא
לידו.
"רונית יקירתי אנחנו לא הרבה זמן ביחד אבל אני מרגישה כאילו
אנחנו ביחד כבר שנים על גבי שנים. ואני אוהב אותך יותר מכל דבר
בחיי. למעשה את כל חיי. האם את תינשאי לי?" דמעות ניקוו בעיניי
לשמע השאלה הזו. "כן." אמרתי בקול עדיין.
הוא חיבק אותי והתנשקנו. אלעד פתח שמפנייה ונתן לכולם.

כשהיינו בבית חשבתי שאני בטח אצטרך להזמין את הוריי ומשפחתי.
למרות שכבר ממזמן אני לא מכירה אותם בתור משפחתי.

ואז עלה בראשי רעיון.
בארוחת הבוקר הצעתי לעומר לטוס איתי לארה"ב.
לא עברו שתי שניות והוא מיד הסכים.
הלכנו לסוכן נסיעות ומצאנו טיסה.
כעבור שבועיים כבר ארזנו מזוודות ונסענו לשדה התעופה.
נסענו לניו יורק. אחרי 12 שעות הגענו.
שמנו את הדברים במלון ונסענו לטייל.
איך שהגענו לטלפון ציבורי עומר התקשר למשפחתו. אחרי שהוא סיים
הוא שאל אותי:"רונית את לא רוצה להתקשר למשפחה שלך? הם לא
יידאגו לך?" הסתכלתי עליו ואמרתי לא. ואז הלכנו לבית קפה
וסיפרתי לו את הכל. הוא ריחם עליי כי הוא ידע שללא משפחתו הוא
לא היה מצליח לשרוד. אבל אני ידעתי שבלי משפחתי אני יצליח.

אחרי שהיינו בארה"ב שבועיים ראיתי בברודווי שלט בשביל אודישנים
לריקוד. סיפרתי על כך לעומר ואמרתי לו:"מה איכפת לך? סתם בשביל
הכיף שלי. אחרי בכל מקרה אני לא יתקבל..." עומר הסכים. למחרת
בבוקר הייתי בסטודיו. הכיאוגרף חילק אותנו לקבוצות ולימד אותנו
את הקטע. אחרי שכל הקבוצות סיימו הוא אמר לנו שמי שקראו בשמה
צריכה להישאר ולכל השאר תודה וביי.

"גסיקה פרגנסון, בקי רוברטס, קלי סמית', רונית לוי..."
אחרי ששמעתי את שמי קפצתי מרוב אושר ועומר בא אליי ובירך
אותי.
הכיאוגרף אמר לנו שאנחנו יותר מדי בנות לכן הוא יעשה לנו עוד
קטע שהוא יותר קשה ואז 5 בנות ייצטרכו ללכת הבייתה.
גם פה אני נשארתי. רוב (הכיאוגרף) אמר לנו לבוא מחר בשמונה
וחצי ואז הוא ילמד אותנו את הקטע וישר אנחנו נתחיל לצלם
לפרסומת.

למחרת בבוקר בשבע וחצי כבר היתי בסטודיו. מצאתי שם את רוב. הוא
עשה חימום. אז הצטרפתי אליו. הוא אמר לי שאני מאוד מוכשרת
ושאני גם גמישה. הודתי לו ואז הלכתי לצד בשביל לבצע קטע קטן
שהמצאתי אתמול. לאחר רבע שעה באו כל הבנות. שעתיים ארוכות
ומייסרות עברנו עד שכולם ידעו את הקטע שלהם. ואז באו כמה
מוניות שלקחו אותנו לאולפניים ששם הקליטו את הפרסומת.

איפרו אותנו והלבישו אותנו. ואז הייתה צעקה באולפן. ואז
המוזיקה התחילה והמצלמות הקליטו.

שוב עברו עלינו 3 שעות מייסרות אבל לבסוף הצלחנו!
בתום ההקלטות תפסתי מונית ונסעתי למלון. סיפרתי לעומר מה שקרה
שם. עבר עוד שבוע ואני ועומר נהנו מכל דקה.
עוד שבוע אנחנו צריכים לחזור לארץ.
יום אחד בבוקר צלצל הטלפון ומישהו ביקש אותי.

הוא הציג את עצמו בתור גו'ן פרקר.
הוא אמר שהוא ראה אותי בחזרות ושהוא אהב את הדרך שבה רקדתי.
הוא סיפר שהוא כרגע מלהק כשרונות חדשים לקליפ של זמרת חדשה.
אחרי זה הוא שאל אותי אם אני מוכנה להשתתף. כמובן שאני
הסכמתי.
גו'ן נתן לי את הכתובת של הסטודיו ואמר לי מתי להיות שם.

אחרי שניתקנו סיפרתי על כך לעומר. אבל הוא לא אהב את הרעיון
הזה.
הוא חשב שאני צריכה לחזור לארץ כי צריך להתחיל לתכנן את
החתונה.
אחרי כמה שעות של מריבות הוא הציב בפניי אולטימטום.
או שאני חוזרת איתו לארץ ועוזבת את הבחינות.
או שהוא עוזב אותי פה. זו הייתה החלטה קשה כי עכשיו מצאתי את
הדרך בשביל להיות מפורסמת. לאחר כמה דקות של חשיבה בחרתי
באפשרות השנייה. עומר ארז את חפציו. ואני השארתי לו מכתב בתוך
המזוודה. רשמתי לו שם שאני מצטערת. פשוט שזה חלום חיי להיות
כוכבת כי אז אני יוכל להראות למשפחתי שהצלחתי! ביקשתי ממנו
שיבקש מאריאל (בעל הפאב) שישלח לי את המשכורת שלי אבל בדולרים.
ואמרתי לו שהוא יכול למכור את החפצים שלי שנמצאים בדירה.
"תשמור את הכסף מזה". רשמתי לו.

נורא הצטערתי על זה שהוא עזב. גם בכיתי במשך 4 לילות רצופים.
אבל ביום החמישי כבר לא בכיתי כי הייתי בסטודיו.
במשך 4 ימים לימדו אותנו את הריקוד.
לאחר מכן לקחו אותנו למקום מבודד בעיר קטנה.
שמה צילמנו את הקליפ. במשך יומיים היו ההקלטות.
אבל לבסוף סיימנו. למזלי הכיאוגרף אהב את הדרך שאני רוקדת אז
הוא שם אותי בשורה ראשונה קרוב מאוד לזמרת. וגם היו כמה פעמיים
שהמצלמה התמקדה עליי.
לא הייתה שמחה יותר ממני כשראיתי את זה בטלויזיה!

אבל השמחה נהרסה כשקיבלתי מכתב מעומר.
הוא שלח לי את הכסף של המשכורת וגם את הכסף ממה שהוא הרויח
מהרהיטים שלי. שוב חזרתי לאותם ימים שבכיתי עליו במשך ימים.

עם הכסף שהוא הביא לי השכרתי דירה וקניתי רהיטים.
עכשיו אני כבר גרה בניו יורק.
ומה יהיה איתי בעתיד? תגלו בסיפור הבא....