לו עמד לי כוחי במציאות כמו בחלום



הייתי בא אלייך מקצה עולם עד קצהו

לרצונך קושר בפלצורי את הירח ומורידו

פותח לך גן נעול, מעיין חתום

שתוככיו פרדס רימונים, ניחוחות של אהבה



לו עמד לי ליבי במציאות כמו בחלום



הייתי מתוודה מולך על רגשותיי

ללא ביישנות והססנות

שירים הייתי יושב וכותב לכבודך

פואמות שלב כל נערה ירטיטו

ויותר מכולן את ליבך שלך



לו יצאתי אני למציאות מהחלום



לא הייתי בחשש התקף לב

עת ניצבת את מולי

כי ליבי, אינו עומד בקצב הפרפורים



לא הייתי בחשש נפילות,

עד נפתח פיך הענוג ומילותייך יוצאות מתוכו

מפיחות בברכיי פיק ושקשוק

שכמותו הרגישו אלה רק בקרבות הלבנון



לא הייתי בחשש עיוורון

כל עת שמביט אני בעינייך הירוקות

זוהרות הן בחדווה מאורך שקורן מעורך

כעין מלאך שניצב מולי

וחושש אני שמה בסנוורים אוכה

כמו אותו מפגש שם קודם בסדום בין אדם למלאך



מתלבט אני,

החלום יתגשם למציאות?

האוכל לבוא מולך ולתת אשר על ליבי?

ללא פיק ברכיים,

ללא סינוור, או פרפור יתר

ללא חשש לניידת נט"ן בסביבה

האוכל?

ותשובה לי אין בינתיים

אין אומץ נאזר

והנה בינתיים שבוי אני בחלום

שם אנחנו אוהבים וביחד,

עד לרגע בו אאזור אומץ במותני

ואבוא אלייך ואתוודה

על אהבתי.