אהבה
זו כל היצירה כולה.
מילה אחת מסכנה שמורכבת מארבע אותיות, שלוש הברות שני אנשים
ואכזבה אחת, הא כמה פואטי וכמה נדוש ולמי כבר אכפת.
אז נכון שיש בשיט הזה ובמונולוג הזה לעתיד יש מה לכתוב אבל
חוסר הכוח ליצור משום הריקנות המאכלת בי, כמו היתוש אשר יושב
לי על עורי השמן, קשה מנשוא. בקצרה חרא לי, אבל כבר יותר מדי
בשביל להיות מסוגל להשתעשע במשחקי מילים ודימויים ודמיונות שלא
קרו מעולם. או נשתבשו כי הרצון שיקרו היה מספיק עד כדי מאמץ
מינימלי של השריר האפור. להחיותם למציאות, ולהפיח בהם מספיק
תנופה כדי שאחד מהם יתפרסם בספר שירה, שמורכב מנערים כמוני,
אבל בעיקר מגדולים ממני.
לכל השלושה אנשים שנכנסים לדף שלי קבוע ובודקים מה חדש, שזה
בטח עליזה, דר, יעל ואני עצמי. עמכם הסליחה על חוסר הפוריות
לכאורה הנראית כאן, אך כלו כל קצוות התושיה, נגמרו מאיתי קצב
ההרס העצמי.
ואת הפתרון הזמני אשר תמיד היה מאפשר לשרוד עד לעוד כמה רגעים,
לא ניתן להשיג עוד במהרה בימינו, חס וחלילה, שלא נקבל סרטן או
שבץ או התקף טטראהידרוקנאביונול, אני בטוח שזה לא מבוטא מדוייק
אבל מי שיודע מה זה יודע למה אני מתכוון, ולמי שלא הכוונה
לחומר הפעיל בקאנביס הידוע בכינויו גראס, אותו חומר שאתם
יוצאים כל כך נגדו מפאת בורותכם הרבה.
רק לציון והדגשה של בנקודות הנ"ל אני לא סיימתי בנימה צינית על
נושאים לא ציניים בכלל בתפילה.
ברוך אתה יהוה אלוהינו המוציא לחם מן הארץ.
פרסום ותהילה חסרי משמעות-
שירת השורות
אסופת שירה ישראלית, אנתולוגיה שניה בסדרה
"חשיפה ראשונה" [הספר סגול משו]
"שורות" הוצאה לאור. עמוד 30 אלכסנדר ריבקוב
נגדיל ונאמר ויש שיאמרו פרוטטקציה, אבל עם איכות לא מתווכחים
יה"ל פורת/אם ואחות
עמוד61
עד כאן, זה שמאס בכל המואסים במאוס שמואס. |
