הטלויזיה בבית כבר מאוד ישנה , התמונה כל הזמן קופצת , אנחנו
משתמשים בשיטה הנפוצה ונותנים לה איזה צ'פחה או כאפה ידידותית
ולפעמים גם מכה כואבת, קשה לה היא כבר לא צעירה כמו פעם אבל
היא לא מתלוננת, למדה לקבל את זה כמו גבר . בשבוע האחרון היא
הרימה ידיים , כל הצבעים התחילו להשתגע, כתמים ירוקים ואדומים
השתלטו על התמונה שנמתחה לכל הכיוונים בעוויתים מוזרים שנראו
דומים לאמבה יותר מלכל דבר אחר.
אנחנו שני אחים יחסית קטנים , אני בן שבע  ואחי בן עשר וכשאין
טלויזיה בבית גם לחיות בתוך מרתף עינויים סיני נשמע כמו חלום
ורוד , כי אמא ואבא עובדים כל היום והשעמום כמו אויר , עוטף
מכל הכיוונים ולא נותן  לנשום.
אבא התעצבן שהוא מפסיד את מהדורת "מבט" , אותי לא כל כך
מענינים כל   הדיבורים הללו , אני יושב ורואה רק כי אבא רואה
את זה , הרגשתי יותר בחסרונם של "רחוב סומסום" וסרטים
מצוירים.

בוקר אחד התעוררנו , קמנו , אכלנו , התלבשנו והלכנו לביה"ס ,
יום שהתחיל כרגיל , אך כשחזרנו הביתה לא מצאנו את הטלויזיה
הותיקה ובמקומה עמדה טלויזיה חדשה , יותר גדולה וגם היה לה שלט
רחוק . כמובן שמאוד שמחתי לחזור אל הרגלי הישנים ולמרות
שהטלויזיה נעדרה רק ליומיים הרגשתי כאילו עבר הרבה יותר זמן ,
החלטתי לחגוג את המאורע בארטיק אצל יהודה מהמכלת .
בערב ראינו חדשות בטלויזיה החדשה ואבא לא הפסיק לשבח ולהלל כמה
שהתמונה חדה והצליל אכותי , הוא לא נתן לשלט מנוחה מעביר מערוץ
אחד לערוץ שתיים וחזרה באובססיה למרות שהוא לא ממש אוהב את
החדשות של מיקי ויעקב העוללים , הוא רוכש לחיים יבין המיושן
והטוב .
כולם היו מאושרים חוץ מאמא שהתעצבנה על אבא וצרחה עליו
בהיסטריה שיפסיק להיות כזה ילד קטן וישאיר כבר אחד מהערוצים
לפני שהיא תשתגע ואז לאף אחד לא תהיה טלויזיה ...         אבא
היה ילד טוב ולא הפריע יותר , בדרך כלל לאמא לא אכפת מהשטויות
שלנו אבל כשהיא באמת משקיעה יש לה שיטות להסביר לנו בפשטות ככה
שנבין בקלות מה היא רוצה.

הכל שב למי מנוחות , אנחנוכבר התרוחנו בנחת על הספה מול
הטלויזיה החדשה ושכחנו מהישנה עד שצהריים אחד בלי שום סיבה
נעלם השלט , אפילו אבא לא מצא אותו , הפכנו את כל הבית , בדקנו
בעציצים , מתחת למצעים וליתר בטחון שאלנו את השכנים , בסופו של
דבר אמא מצאה אותו רובץ בארון של האמבטיה .
למחרת שוב נעלם השלט שוב הפכנו , שוב עציצים , שוב מצעים ,
וליתר בטחון גם שכנים , הפעם מצאנו אותו על המדף הכי גבוה בחדר
של אמא ואבא .
אבא הכין מקום מיוחד על השידה בסלון , הסכמנו פה אחד שכל מי
שמסיים עם הטלויזיה ישים את השלט שם , אבל זה לא עזר ולצערינו
מחבואים נמשך כל השבוע : בארגז כלים של אבא , מתחת למזרון שלי
, במגרה עם כל הסירים , בתוך הטוסטר ופעם אחת אפילו אצל משפחת
מוסקוביץ' שגרים חמש קומות מתחתינו .
כל השבוע ניסיתי להשאר ער בלילה כדי לראות מה השלט עושה בחושך
, אבל הוא לא זז מילימטר ואני תמיד תמיד נרדם, בבוקר הוא כבר
נעלם .
השבוע אבא מצא פתרון , את השלט הוא כבל בשרשרת לרגל של הספה
בסלון . בבוקר מצאנו את השלט על הריצפה והשרשרת מתוחה לגמרי
וכך היה במשך חודש שלם עד שיום אחד הוא לא זז יותר.

אחרי כמה ימים אבא שחרר אותו , הוא אמר שהשלט היה ילד טוב ולא
צריך להיות כמו איזה חיה מסכנה בשבי , נשחרר אותו ללילה אחד
שיוכל לטיל , זה מגיע לו .
מאותו היום השלט לא ברח ובבוקר היה בדיוק במקום בו השארנו
אותו , זה היה קצת עצוב כי ציפינו לראות איפה יתחבא הפעם ,
חשבנו שהוא ישמח .
אני לא  כל כך בטוח שהוא באמת לא זז או שרק טרח לשוב בבוקר אל
מקומו כשמלאי חוויות ממלאים את מעגליו , לעולם לא נדע .
מדי פעם אני עדיין עורב לו בלילות , מנסה לתפוס אותו אך לשוא.