קריין: בארץ רחוקה ומוקסמת בביצה ממש מיוחדת
בין המון של צפרדעים חי לו צפרדע שונה מהאחרים - שם לו מיוחד:
הוא סרח הנחמד.
במה שונה? אתם בטח שואלים. הקשיבו לסיפור וגלו את הפרטים...

סרח: "בביצה כה נקייה הם חיים, לא מבינים שזה לא נעים, אוהב
אני סרחון וזיהום לכן את חיי אחיה  בלכלוך".

קריין: אבל שאר הצפרדעים במקהלה, התחננו למסריחן

צפרדעים: "אנא סרח, התנקה מעט, זה לא נעים לחיות כך, הלכלוך
הוא מאויבנו, מביא עימו פטריות וחיידקים, הורס את מה שבנינו
במשך שנים - ביצה קסומה ונקייה שבה לחיות - פשוט חוויה.
אז סרח, בבקשה התקלח, וגם... צחצח כל יום את השיניים, ו... אם
תשטוף את הפנים גם זה לא יזיק - ו... את הידיים לפני ואחרי כל
ארוחה, סרח זאת לנו בקשה."  

סרח: "חבריי הצפרדעים, איזה שטויות אתם שחים, טוב לי ונעים עם
כל הלכלוכים - אני חוסך לי זמן יקר ומספיק המון דברים - פשוט
נהדר!"

הצפרדעים: "מאדון סרח אנו כבר מיואשים, מקווים אנו שיום אחד
יבין שנקיון הוא חובה ומביא איתו הרגשה טובה".

סרח: "הפסיקו להטיף לי כל הזמן, יודע אני זאת מזמן - אינני חי
בין חברים, אעזוב את הביצה ואתחיל חיים חדשים".

קריין: סרח עזב את הביצה, בלב כבד ובהרגשה קשה, אפילו הצפרדעים
לפעמים שואלים - מה עלה בגורלו של סרח הריחני?
את תשובתם הם קיבלו כשהתקשר הוטרינר, אחד בשם ד"ר דוליטל, רופא
לחיות, מוסמך.

רופא: "האם סרח הצפרדע הוא אחד משלכם?"

צפרדעים: "כן, אבל עזב את ביצתנו ויצא כבר מחיינו."

רופא: "ובכן, הוא נמצא במרפאתי ואינו כל כך בריא - שיניו
רקובות, עיניו מלוכלכות, גופו מלא בפצעים וצלקות. כנראה שלא
שמר על היגיינה ונקיון, החיידקים והפטריות חוגגים אצלו, פשוט
בזיון".

צפרדעים: "טפל בו דוקטור ומחר נבוא לבקרו, ואם יסכים לשמור על
נקיון יחזור לביצתו."

רופא: "תודה לכם צפרדעים, אתן נחמדות, סרח יהיה בסדר - אפילו
טוב מאוד."

קריין: ביום למחרת סרח חזר לביצתו ומאז שמר על נקיונו.

סרח: "כעת אני מבין שעשיתי טעויות - מעתה אשמור על נקיון,
אתקלח כל יום אפילו פעמיים וגם אצחצח את השיניים, אדאג לשטוף
בארוחות את הידיים ואפילו אשים דאורדורנט פי שניים".