אישה
אותו יצור בעל המאפיין הכ"כ מעניין הכוס.
אותו יצור בעל הרבה דמויות.

יש את האישה המחוייטת, הסגורה, הפריג'ידית, החנונית IF U
WILL.
היא לומדת ולומדת, עובדת ועובדת. מתחרה בכל העולם הגברי
ומוכיחה שלמרות שיש לה כוס- גם היא יכולה להיות גבר.
"הכוס שלי סגור!" היא מכריזה ומתכחשת לו.

יש את המתגרה, היא קצת לומדת, קצת עובדת, מסתחבקת עם כל הגברים
מסביבה ומכיחה שבגלל שיש לה כוס גם היא יכולה.
"הכוס שלי פתוח..." היא מודיעה למי שיש לו מה להציע לה.

יש את האישה הרוחנית, שלא אכפת לה למי יש כוס ולמי אין
והיכולות הן שוליות, בשבילה "העיקר שלום ואהבה" ודרך סקס, היא
מפיצה את תורתה

יש את השרמוטה, היא לא לומדת, היא רק עובדת על גברים, קופצת
מאחד לשני, בלי תורה , בלי אמונה, בלי מניעים- סתם להעביר את
הזמן ולמצוא חיבה, גם אם מזוייפת, בזכותה כוס.

יש את האימהית, הראשונית שהכוס שלה מתחבר ישירות לרחם. היא
מפיצה בעיקר את הגזע של הגבר שתפס אותה ומשמשת בכוס בכדי
להרבות את העולם.

הן כולן אותה אישה, רובן עוברות בין הדמויות ובכל אחת מאיתנו
יש אותן ועוד הרבה דמויות שלא עקרוני לציין במיוחד כי אתה רואה
אותן ככוס. כל פעם עוטף אותו מעטה אחר.
אתה נגעל בהתחלה מהחנונית ומחפש את השרמוטה, צובר נסיון קטן,
ומלהב, ההורמונים שוטפים אותך ואתה עובר "להפיץ אהבה" עם
הרוחנית עד שנמאס לך וזה קל מידי- שבע מזיוני שכל  ומזיונים
קלים אתה עובר אל המחוייטת שלך כדי לשבור את המעטה ולפרוץ את
החומות שלה ומזין את האגו שלך כי גם אותה אתה יכול.
אתה מתביית לך על איזו אימהית בלי לדעת שפעם היא הייתה חנונית
או שרמוטה- או מפיצת אהבה וזה גם לא מעניין אותך. אתה יודע שיש
לך את הכוס ומה שעוטף אותו יכול להשתנות כמו בלחיצת כפתור.
"המצאה גאונית" אתה חושב, "מדהים שהמציאו אותה לפני שהמחשב
הנייד" אתה מחייך ומצית סיגריה שאחרי ועובר לכוס הבא.

ואנחנו ממשיכות לפתוח או לסגור אותו כדי לקדם אינטרסים ובשביל
היופי מעמיקות את המחשוף.