|
שנייםעשר דקלים
קשורים בחוט
על חוף הים
אני בוכה אותם
לאותה תבנית כל לילה
אספתי אבנים שבורות
טמונות בחול
שלנו
סליחה.
ירד קצת גשם
ובכלזאת הכל שקע
איפה הייתי אני
כשנטמנת אתה
מלקטת מזכרות
נשכבת על כל
הטובעני הזה
שנעשה עמוק יותר
עם כל טיפה
(דמעה)
סליחה.
היו לי חלומות
על דירה קטנה
עם גינה ושתי קומות
ומלונה
היו לנו חלומות
וכל קשקוש (כשכוש)
קידם שנה
מיד כבר שבעשרה
וכל פעם
בנימה מעט שונה
תמיד אוהבת
סליחה.
הייתי רוצה להבטיח
שהכל נכון
שלא קר ולא רטוב
מידי או לח
(תמיד היית מקום ראשון)
ואולי תוכל לישון בנחת
לדעת שאני עוד כאן
מחבקת אותך בלב
ולא שוכחת.
בנדי |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.