אם חשבת פעם לפתוח את הדלת,
שים לב, יש שם שלט אזהרה:
הנימה שלי עוקצת
כמו הארס של הנמלה.

הקצוות החדים שלי פורצים את הדרך
לתוך לבך- רך, וחסר כל ערך,
וכמו שגזלו ממני מחשבה חופשית
(לא למדתי את הלקח)
את המחשבה שלך אני אשבית.

ניסו לומר לי שזה בסדר לחיות בשביל עצמי
ובמקום זה חייתי בשביל להרוס אותך,
וכשסיימתי להרוס אותך אז לחיות- בשביל מי?
בשביל למנוע מעצמי את נקודת הרתיחה.

בבקשה, אל תחשוב שזה פרחים ופרפרים,
שועלים בלילה בטיול רומנטי לאור הירח,
זה האפור הלא-מודע שבי, הרוע בהתגלמותו,
ובשלב מסוים תראה אותו, ואז אני אראה אותך בורח.

אני אראה אותך מצטרף לשורה של אנשים,
רצים בכל הכוח, מביטים לאחור,
רואים באופק אותי- אדם שהכירו
ועכשיו הוא מה שהוא- גפרור שרוף שחור.

7.6.05