את השכונה שלנו סובב מכל צדדיה עורק תנועה ראשי, המשמש מעבר
לכלי רכב רבים מאוד וביניהם גם אוטובוסים. ולכן גם תחנות
אוטובוס פזורות לאורכו לרוב. בחשיכה יוצאות דמויות רבות, ואני
ביניהן, להלך לצד הכביש, ולנשום את האוויר שנשאר בפאתי הבתים.
וכשאני הולך אינני פוגש אלא צללים אחרים, ואולי אלה הם כולם
הצל שלי. לעתים הם חולפים מהר. לעתים מלווים בבעל-חיים ולעתים
רכובים על כלי-רכב. ותחנות האוטובוס הבהירות קורצות אליהם
כנווה-חושך. ובתחנה כזו יש שהם מדמים לראות אדם יושב ומחכה.
והם שואלים את עצמם למה הוא מחכה. ועוד הם שואלים אם לא פסקה
כבר תנועת האוטובוסים. כנראה שאינו מחכה, אלא יושב ומהרהר
ומסכם לעצמו את מה שעבר עליו, ובקרוב יקום ויחזור לאן שיחזור.
ופעם אחת אפילו נערה היתה שם. בעצם אשה צעירה, וניתן היה ללמוד
בוודאות שאין היא מחכה, כי היא היתה מכונסת בעצמה, ומי שהאט את
צעדיו יכול היה להישבע שראה שהאשה מרכינה את ראשה כאילו שהיא
בוכה, ודמעה אחת לפחות רובצת על פניה. ואין זאת אלא שקרה כאן
דבר מה, שאינך יכול להפסיק לשאול את עצמך מהו. והנה אתה קרב
אליה עוד יותר, ומביט לא מביט אל תוך עיניה, ובעצם אינך מביט
כלל כדי שלא לחדור אל תוך נפשה ולא להטריד את מנוחתה. כאן רצוי
לעצור רגע ולהסביר שהיא אינה נראית לך, ולאף אחד אחר, באמת
במצב של מנוחה, אלא מלכתחילה היא מוטרדת, ואתה שואל את עצמך אם
בחדירה מעין זו לפרטיותה אמנם תטריד אותה או שאולי תגאל אותה
מטרדותיה שהיא שרויה בהן. וכל מי שמסתכל, גם אם במבט בוחן,
ממשיך ללכת ואומר לעצמו שאולי יכול היה להציל אותה אולם היא לא
ניצלת בסיבוב הזה. וגם ההולכים אחריו מגיעים לאותה מסקנה. כי
באור התחנה ניתן לראות דברים שאי אפשר בחושך. נכון שהכביש
משובץ פנסים, אבל אין כמו אור ניאון ממוקד ולכוד בין קירות של
לוחות מודעות. והאנשים שבאים והולכים, כמו רוחות רפאים, שואלים
את עצמם אם אמנם קרה אותה דבר מה דרמטי, שלא לומר טראגי. ובכך
הם רומזים למעשה שנתקפה ונאנסה. כי עדיין ברי עליה לחלוטין שלא
נרצחה. וכל אחד שעובר במרחק מטרים ספורים ממנה יכול להבחין בכך
בנקל. ואז באופן טבעי אדם יכול לשאול את עצמו מדוע בעצם היא
נשארת בזירה. כי אם היא לא נרצחה, וגם לא נפצעה בצורה קשה,
והיא בהכרה מלאה, היתה בעצם יכולה להזעיק עזרה. משהו ודאי מאוד
מוזר עם הבחורה הזו. ובשאר התחנות לא יושבות בחורות, אלא רק
באותה תחנה. ואין לך ספק שזה קרה באותו מקום. אין שום היגיון
בכך שדבר כזה יקרה במקום אחר ורק אחר-כך היא תגיע דווקא לאותה
תחנה, ושם תהפוך בדבר כבחביתה. זאת למרות שבסריקה זריזה
ומיומנת לא נצפו סימני אלימות. ולפתע מתבהר לך שאולי האונס היה
בהסכמה ואתה מצטמרר כולך. אונס בהסכמה - איזה ביטוי נוראי.
רגליך עוצרות אותך ומבקשות לצלצל למשטרה, אך המוח שלך מוליך
אותך הלאה, לברוח אל התחנה הבאה.