מצידי העיניים מטפטפת אמת שבורה,
זה מה שנשארתי,
שברים שברים.

רכבות נוסעות אל העתיד
ונתקעת לי בעבר,
איך מסלולים מתהפכים.

כוס וודקה מהולה בסוכריות על מקל.
השקט המופתי של הבסים שוטף את הייאוש
כמו המבול רק בלי תיבה...
מה בעצם נשאר?

בהונות הרגליים מתארכות לפי תשוקה,
כססתי אתמול ציפורניים.

להיות נמלה משמע לרצות להעלם,
הזעקה האילמת הזו שוות ערך לחלוטין.

נקי בבטן
נקי בראש
נקי בלב
מכניות זו סגולה שנרכשת עם היוולדו של עוד
יום אפור.

מישהו שכח לשים תווית אזהרה על החיים האלה.



4.6.05