בילה גרינברג / החצר שמול הבית |
שמול הבית
יושבות אותן זקנות
על אותם ספסלים
כבר עשר שנים
(לפחות).
בחצר ההיא.
שהיינו משחקים כדורגל
כשהיינו קטנים, בלי צרות
ובלי ריבים
ואותן זקנות,
היו מגרשות אותנו
כי אנחנו הורסים להן,
את הדשא.
בחצר הזאת,
(שמול הבית)
כבר אין דשא
ואנחנו, כבר מזמן
לא רוצים אפילו
לבוא לשחק
רק הזקנות,
אותן הזקנות,
ממשיכות לשבת
על אותם ספסלים
כבר עשר שנים
(בערך).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|