ארבל הכרמלי / נטרפתי |
איך עיניה היו אורבות עליי. לו היו עיניה סכינים - הייתה לבטח
מפלחת גופי...
תאוותה כסער הייתה, בפרץ חיבקה, מור שרף לוחך היו קצות
אצבעותיה...
היא מסוממת מתאוותה, אנוכי לוהט ממגעה - שעטת התשוקה על שני
פרשיה הסומים רק החלה עת אנקות פרועות, אנחות רוח מבתקות את
הדרך לזרעי להיות חומר עובר את מנעוליה.
05/06/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|