קיץ 69 - ה-7 ביוני - יום ההולדת האחרון שחגג. כמעט. היה
מושלם. כמעט.
העוגה עם הנרות - עוגת מגרש כדורגל עם שחקנים וכדור- הבלונים,
הקוסם, השקיות עם ההפתעות שהוא בחר, הארטיקים שחיכו במקרר
והמתנה הנפלאה - כדורגל מעור אמיתי עם חתימת שחקני הקבוצה
הנערצת. רק דודי לא הגיע. לא שחררו אותו מהצבא, אבל הוא הבטיח
שהוא יבוא בשבת שאחרי והם ילכו יחד לדרבי. "אבל רק בתנאי שאתה
מכבה את הנרות במכה אחת שמעת! אתה לא עושה פאדיחות" מבעד
לאפרכסת הוא ראה את החיוך הגדול של דודי זה שמתחיל בעיניים
ומסתיים בגומות והיה מאושר. כל הילדים קנאו בו על אחיו הגדול
והמגניב, זה שכאשר הוא מצטרף לטיול הופך אותו לחוויה בלתי
נשכחת, דודי שמספר את הסיפורים הכי מצחיקים, דודי שממציא את
המשחקים הכי מדליקים. "הלו! מה  נזכרת עכשיו לחלום?  קדימה
תכבה את הנרות" צוחקת אמא. הוא ממלא את ריאותיו אויר ואז אמא
נזכרת: "רגע, איפה המצלמה?" דודה ברכה מתארגנת עם המצלמה והוא
שוב ממלא אויר ואז צלצל הפעמון "דודי!" הוא שואג ורץ בעקבות
אמא לדלת "דודי" שואגת אמא ומתמוטטת לפני החיל והחילת שעומדים
בפתח.