שניה ועוד שניה, דקה ועוד דקה, שעה ועוד שעה - הזמן זז, הזמן
נע בצורה קבועה. השעון מתקתק באותו קצב תמיד אבל הזמן בשלו, אם
הוא רוצה הוא זז מהר ואם לא הוא זז לאט.
הארנב הקטן ענד את השעון על ידו הימנית, הוא יודע שהוא עונד
אותו על הצד הלא נכון אבל הוא שמאלי ויותר נוח לו ככה. השעון
הוא הדבר הראשון שהוא שם על עצמו עוד לפני שהוא מחליף את
הפיג'מה בבגדי עבודה ועוד לפני שהוא מצחצח את השיניים הגדולות
והבולטות שלו.
הארנב הקטן תמיד היה קם בבוקר באותה שעה - 6:59, דקה לפני
השעון המעורר. הארנב היה מביט בשעון מרוצה מעצמו ומתחיל את סדר
היום. היה לו סדר יום קבוע, הוא היה יוצא מהבית בשעה 7:30,
מתייצב בעבודה ב-8:00, אוכל ארוחת בוקר תוך כדי עבודה ויוצא
בשעה 13:00 לארוחת צהריים עם אשתו. הארנב הקטן היה מסיים לעבוד
ב-16:00, לוקח את הילדים לחוגים והולך להתעמל בחדר כושר עד
ארוחת הערב ב-21:00. כל יום סדר היום לא השתנה אפילו לא בדקה
ובשביל הארנב הזמן זז תמיד באותה צורה.
יום אחד באמצע העבודה השועל הגדול, הבוס הגדול, ניגש אל הארנב
וביקש ממנו להכנס למשרדו. הארנב נענה בחיוב, הרי מול הבוס אין
לו ברירה אלא להיות הכי צייתן שאפשר. השועל הגדול אמר לארנב
שהוא היה נורא מרוצה מעבודתו במשך השנים אבל אין לו יותר צורך
בו מכיוון שעבודתו של הארנב אינה טובה ומקורית והוא זקוק
לעובדים יותר יצירתיים. הארנב לא הבין איך זה קרה - פתאום כל
סדר היום שלו השתנה, כבר לא היה לו מה לעשות בשעות הבוקר
והצהריים. הארנב ניסה למצוא עבודה חדשה אבל למרות ניסיונו ארוך
השנים אף אחד לא רצה להעסיק אותו.
הזמן החל לזוז באיטיות וכל שנייה נמשכה כנצח בתוך ראשו של
הארנב. הארנב הפסיק לעשות כושר וכבר לא היה קופצני ועליז כמו
שהיה פעם. אז הוא התחיל לצאת בערבים לפאבים ומועדונים ופגש
אנשים חדשים ושתה ושתה. סדר היום שלו התחיל להתהפך והיום נעשה
ללילה והלילה ליום. הזמן עבר לארנב כל כך מהר עד שהיה נראה לו
שהוא אף פעם לא משתעמם, וככה עברה שנה כהרף עין והארנב היה
שיכור ומרוצה, אך הוא היה היחיד. אשתו כבר לא נהנתה להיות
בחברתו וכך גם הילדים, אז הם קמו ועזבו לבית הסבתא.
הארנב התחיל להרגיש בחסרונם וזה עשה לו רע אז הוא אשפז את עצמו
במוסד גמילה ואחרי חודשיים וחצי הוא חזר הביתה ואשתו והילדים
גם חזרו, הם השלימו והארנב המרוצה חזר לחפש עבודה. הוא ניגש
לעבודתו הישנה, ישר לתוך משרדו של השועל הגדול שהיה באמצע
פגישה. הארנב נאם נאום בפני השועל הגדול על למה כדאי לו לשכור
אותו חזרה והשועל הגדול כל כך התרגש מאיך שהארנב התפרץ לחדר
בספונטניות והנאום שהוא נאם, שהוא שכר אותו חזרה על המקום.
אבל מאז אותו היום זה לא חזר להיות אותו הדבר. הארנב כבר לא
היה דייקן והיה משנה לעתים קרובות את סדר יומו.