האוקיינוס הגדול נעשה עגול, ודרך שברירי זכוכית אני שותה אותו
בלגימה אחת קצרה.
אין יותר מלחמות ופצועי מלחמה.
הדימום היחיד שמצפה לבאות, נובע מכאב פנימי הבוקע את חצרות
עירנו ותולה בהן שלטי אזהרה מכלבים מנוולים שקרעו לי את תנוך
האוזן. אינני רוצה להתנער ממועדי הפורענות שלנו, אך יחד עם זאת
אינני מוכנה לוותר על הכבוד הערום שלי במחציתך.
ולהלן הסבר מפורט:
החוצות שבצורות בקיר פני בנויות חומות קטנות העשויות מלט
מתפורר, מחציר ישן וטונות של כבוד אבוד המתענג לשעת ערב כשאני
הנעלה מבין שנינו ואתה לא מוכן לספור את הנפילות בהן דרכת חזק
עם הנעל והשפיץ החליק לי לתוך הבטן.
ההמון המבצר עצמו מהמזג של אלוקינו משקר לי, בקול מאוכזב וכוזב
קושר קשרי מסחר בטבעות הנישואין האלו שנוצצות לו במידות
הנעליים.
ואין נעלה משנינות חורשת שדות בורגנות כשהזהב האמיתי מתחבא
בשקית אשפה מרופטת ליד ביצי התרנגול שמקועקע על זרועי השמאלית
כאות הוקרה לנפגעי טרור קרב החיות.
אבי איננו מאשר לי כניסה לשבילים המתרוקנים מסלים כבדים
וצפירות שאגה של מנוע אכזרי, שזור בחוטי מתכת רותחים, ממונע
היטב מרוק אהובתך הקודמת שמבעבע על הספה.