|
היינו בני עשרה
אהבתנו גברה על הכל
על כל מכשול
כשידך אחזה בידי
היינו שנינו מול כולם
לבד בעולם
עיניי פגשו בעינייך
שפתיי פגשו את שפתייך
הכוכבים האירו את השמיים באור אווילי, רק שנינו
הפרחים פרחו בשיא פריחתם לכבודנו
הרוח זימרה בקולי קולות את שירתנו
שירת הנאהבים
באותו היום
ראיתי את הכוכבים בעינייך
הבטחת שלא ניפרד
כעת התחלפו הכוכבים בכאב
נותרנו בני עשרה
אהבתנו גברה על הכל
למעט אותו מכשול
לבד מול כולם,
נשארתי לבד בעולם. |
|
|
אני לא,
מעולם לא
הייתי,
ולעולם לא
אהיה,
ואני גם לא
דומה.
יעקב פופק
מכחיש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.