ראיתי אותך בשולי הדרך.
מכוניתך חנתה בפראות, שיערך היה פרוע ולפי מבטך נדמה היה שלא
ישנת חודש ימים.
התקרבתי אליך, מגששת בעיניי אחר רמזים בפרצופך שיסבירו לי מה
עבר עליך.
נעמדתי מספר צעדים ממך, לא הייתי צריכה אפילו לשאול לשלומך,
התחלת לפלוט במהירות את כל אשר עבר עליך.
המילים שהבנתי מדבריך היו: "היא ברחה", "היחידה שמבינה אותי",
"בלעדיה אני אבוד".
הצעתי את עזרתי. נתחיל לחפש אותה במרכז העיר.
כל כך הרבה בחורות, כיצד אזהה אותה?
ביקשתי שתתאר לי אותה.
עיניים ירוקות, ג'ינג'ית, שמנמנה.
המשכנו בחיפושים אחר מושא אהבתך, לא מצאנו ולו רמז אחד למקום
הימצאותה.
הגענו לכביש המהיר.
לפתע עצרת את המכונית והתחלת לרוץ לעברו השני של הכביש, ניסיתי
לעצור בעדך, ללא הצלחה.
עצמתי את עיניי, לא רציתי לראות אותך נדרס לנגד עיניי.
פקחתי אותן.
היית בעברו השני של הכביש.
קיפצת באוויר, פלטת צרחה ולבסוף נאנחת בכבדות.
התכופפת ונראה היה שכעת אתה אוחז משהו בשתי ידייך.
חציתי את הכביש והתקדמתי לעברך.
הכנסת את ידיך מתחת לחולצתך ונדמה היה שאתה מחבק את עצמך.