המוזה.
אומרים שכל מי שראה אותה התאבן, ומי שלא ראה אותה מת מבפנים.
אבל מה איתה?
כשאתם צריכים מוזה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקרוא לה.
אבל מה איתה?
כשהיא צריכה מוזה?
למי היא קוראת?
כאן אספר לכם את סיפורה האמיתי של המוזה.
לפי המיתולוגיה היוונית היא יצור כחול, ועל ראשה מתעופפים
כ-100 נחשים וכל מי שמסתכל בעיניה מתאבן.
המוזה לא תמיד נראתה ככה, בצעירותה היא הייתה יפהייפיה.
היו לה עיניים אפורות-כחולות, פה אדמדם ושיער חום ארוך שהשתלשל
עד למותניה.
מספרים שהתאהבה בבחור, והם חיו ביחד במשך שנתיים ויום לפני
חתונתם הוא עזב אותה.
הפרידה פגעה בה כ"כ, היא הסתגרה בעצמה וכל הכאב נספג בליבה.
היא הסתגרה בביתה במשך כ-100 שנים. ניזונה מהכאב של עצמה.
כל משפחתה מתה, כל חבריה מתו אך היא נשארה עודנה בחיים.
היא כעסה, על כולם. על אלוהים.
היא החליטה להחזיר לזאוס  על כל הסבל שגרם לה.

היא החלה לתת לאנשים רעיונות, שמנוגדים לשילטון האלים.
אנשים כ"כ אהבו את רעיונותיה ועצותיה והיא נהפכה למבוקשת בעולם
כולו.
עד מהרה כל ילד,איש ואישה ידעו את שמה.
היא אהבה את התהילה.
היא הסתובבה סביב העולם, לבדה.
כולם ביקשו אליה, כולם רצו שתבוא לבקר אותם.
זאוס החליט להחזיר לה כגמולה והטיל עליה חיי נצח, חיים שבהם
תצטרך לשמש כמוזה לאנשים,לספק להם רעיונות, עצות ועזרה.

מאז, מסתובבת היא בעולם, בודדה. כאובה.
כועסת היא על כולם.
יבוא יום ותנקום היא בזאוס ובבני האדם. כך היא חושבת.
אם אי פעם יצא לכם לפגוש אותה, אל תסתכלו בעיניה.
הזעם, הכאב והנקמה שבעיניה יגרמו לכן להתאבן.
המוזה.