אותיות ראשונות נכתבות היום 10.5.05 למנ'...
אולי זה מיוחד, כבר די הרבה זמן הדברים תקועים בפנים ואולי
הכתיבה תשחרר אותי קצת מהכאב.
בעוד שבועיים יעברו בדיוק ארבע שנים מהרגע שהעולם התרסק, הרגע
בו השמש כבתה וצללתי לתהום חשוכה.
התחלת הסיפור תהיה אנונימית מאחר ומאוד קשה לי לדבר על הדברים
ולחשוף את עצמי לתוכם, אולי בהמשך ישתנו פני הדברים.
הזמן: 26.5.01 מוצאי שבת, השעה 22:00 ואני נמצא ברכבת לחיפה
בדרך לדירתי השכורה בחיפה. אני נוסע היום כי יש לי מחר (חג
שבועות) תורנות קצין תורן בספינה.
הדרך חשוכה, די שגרתית, סוף השבוע היה רגיל - זמן טוב למנוחה
וצבירת כוחות לשבוע שבפתח.
אני מתקשר לרונית, הטלפון מצלצל... אין תשובה. ניסיתי ליצור
קשר בסוף השבוע ללא הצלחה יתרה.
השעה 23:30 צליל חריקת בלמי הרכבת מעיר אותי מהתנומה אליה
שקעתי, הגענו לתחנת בת-גלים, בצאתי מהתחנה אני מרגיש את הרוח
החמימה מלטפת ורגועה.
אני צועד לעבר שער הבסיס שבנמל חיפה, שם השארתי את האופנוע
למשך הסופ"ש, חולפות עוד כמה דקות של צעידה, אני מודיע לגל
שהגעתי לחיפה ושנוכל עוד כמה דקות לצאת לבלות כמו שרצה.
שער הבסיס חשוך ושקט, גם החייל המנומנם העומד בפתחו לא מבחין
בי בהגיעי לאופנוע. הנעתי את האופנוע והתחלתי בנסיעה במעלה
הכרמל לעבר הדירה. אני רואה במראה רכב נוסע אחריי די מהר, הוא
לא עוקף, "מה הוא נדבק אליי?" חולפת בראשי המחשבה...
הכניסה לבניין חשוכה, אולי אפילו יותר מדי... מנוע האופנוע
דומם ונשאר רק שקט מוזר באויר.
2 אנשים מגיחים לפתע מהאפלה, גדולי ממדים לבושים בשחור, אני
נרתע לאחור...
כשהם מתקרבים אליי ושואלים: "אתה נ'?"
"כן" אני משיב, לא מבין מה רוצים ממני שני המפחידים.
"אני ארני וזה יוקי, שנינו בלשים של משטרת חיפה ואנחנו עוצרים
אותך עכשיו" אומר ארני הבלש הקירח גדול הממדים.
"אין לי מושג מה הענין" אמרתי, מבקש פיסת מידע
תחושת בלבול מילאה אותי, פעימות הלב הלכו וגברו...
הבלש המשיך לדבר...
הפסקה,
קשה מאוד לחזור לרגעים ולשחזר את שארע... בתקווה שאוכל להמשיך
ולכתוב.

קישור לחלק 2 (מעצר)
http://stage.co.il/Stories/488685