כמה רכים, נזילים ושפוכים אנחנו מתחת לעור שסוגר עלינו
מערכות מתוחכמות פי כמה מאתנו ארוזות בתוכנו, מאפשרות אותנו
להתבונן באדם מת, מפורק, ולהבין את האמת שמתחת לאשליה
המוות הוא האמת האבסולוטית, הסופית - כל השאר אשליה חיננית
אני רואה אנשים חיים, ואני מסוגל לראות את שקר החיים שעל
פניהם
אני מסוגל לדמיין אותם מתים, בלי כל הרוח והצלצולים
לראות אותם חיים ומתגברים לעת עתה על סופם הוא עניין מרגש
כשאתה מודע ומבחין בעניין, הכל מסביב הופך לעוצמתי ומהמם
ההתכחשות המנצחת (ולו להרף עין של חיים) עם כל יום אליו אנו
נרתמים מעוררת את התפעלותי
ההתעקשות הלא תמיד מודעת (אפשר להעביר ככה חיים שלמים),
הגנטית, לצקת משמעות בחיים, לברוא חיים יש מאין,
ההתעקשות הזו מרגשת, וקשה לי לוותר על העונג הכרוך בלממש אותה,
גם אם תבוסה ידועה בסופה.