סגדתי לבעל, לעשתורת גם כן.
העברתי באש את סבי הזקן.
קעקעתי עכו"ם על פני כל הערווה-
אבל אין כמו לזבוח בכיף ליהוה.
הקרבתי למולך את בני הבכור,
השלכתי גופות חנוטות ליאור.
לאשור בניתי פסל ענק-
אבל אין כמו אלוהי אברהם ויצחק.
לי העץ והשיח היו אלילים,
גם למורדוך תרמתי ח"י של שקלים.
שחטו אותי אנטי על הר הכרמל,
אך אין בליבי על אלוהי ישראל.
עם כוהנת שכבתי במין פולחני.
קטורת שרפתי לאל יווני.
הגשתי מנחה- עוף צלוי- לענת.
סליחה, אלוהיי, שחיללתי שבת.
מפלצת הקמתי עבור אשרה,
עבור כמוש דקרתי בתולה צעירה.
ואמנם את זרעי שפכתי בדביר,
אך שמע נא, ילדי, ותן להסביר:
אם רק לא תעשה פסל ומסיכה,
ילך יהוה שתי אמות לקראתך.
כי גם אם קשיש הוא, החזה קצת נפול,
זה ממש לא אומר שהוא כבר לא קול.
השם הוא שלנו, למען העם
טועה לפעמים- כי הוא רק בן אדם.
הוא אל בסבבה, הוא אל בסחטיין,
הוא ג'ננה של אל והגידו אמן.
ומי לא עשה קצת שטויות בנעוריו?
עישן קנה סוף, הציב עגל זהב?
לא אל נקמות הוא, הכל עלילה.
בוא הביתה והוא לא יאמר אף מילה.
גליתי, חזרתי, הקמתי מקדש.
הפרדתי בשר מחלב ומדבש.
נביא שקר שיפדתי על חוד החנית.
אבל בלילה,
אני סוגד עוד בכנענית. |